התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים. עולים באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה. וצריך להרים. הערלה וכלאי הכרם. עולים באחד ומאתים. ומצטרפין זה עם זה. ואין צריך להרים. ר' שמעון אומר אינן מצטרפין. רבי אליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאסור:
קריאה במקור
משנה ערלה · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
התרומה מעלה את הערלה. והערלה את התרומה. כיצד סאה תרומה שנפלה למאה. ואחר כך נפלו שלשה קבין ערלה. או שלשה קבין כלאי הכרם. זו היא שהתרומה מעלה את הערלה. והערלה את התרומה:
הערלה מעלה את הכלאים. והכלאים את הערלה. והערלה את הערלה. כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים. ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה. או סאה ועוד של כלאי הכרם. זו היא שהערלה מעלה את הכלאים. והכלאים את הערלה. והערלה את הערלה:
כל המחמץ. והמתבל. והמדמע. בתרומה. ובערלה. ובכלאי הכרם. אסור. ובית שמאי אומרים אף מטמא. ובית הלל אומרים לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה:
דוסתאי איש כפר יתמה היה מתלמידי בית שמאי. ואמר שמעתי משמאי הזקן שאמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה:
ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע. להחמיר מין במינו. להקל ולהחמיר. מין בשאינו מינו. כיצד שאור של חטים שנפל תוך עיסת חטים ויש בו כדי לחמץ. בין שיש בו לעלות באחד ומאה. ובין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור. אין בו לעלות במאה ואחד. בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור:
להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד. כגון גריסין שנתבשלו עם עדשים. ויש בהם בנותן טעם. בין שיש בהם לעלות באחד ומאה. ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה אסור. אין בהם בנותן טעם. בין שיש בהם לעלות באחד ומאה ובין שאין בהם לעלות באחד ומאה. מותר:
שאור של חולין שנפל לתוך עסה. ויש בו כדי לחמץ. ואחר כך נפל שאור. של תרומה. או שאור של כלאי הכרם. ויש בו כדי לחמץ אסור:
שאור של חולין שנפל לתוך עסה וחמצה. ואחר כך נפל שאור של תרומה. או שאור של כלאי הכרם. ויש בו כדי לחמץ אסור. רבי שמעון מתיר:
תבלין שנים ושלשה שמות ממין אחד או משלשה אסור ומצטרפין. ר' שמעון אומר שנים ושלשה שמות ממין אחד. או שני מינין משם אחד אינן מצטרפין:
שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עסה. לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ. נצטרפו וחמצו. ר' אליעזר אומר אחר האחרון אני בא. וחכמים אומרים בין שנפל איסור בתחלה בין בסוף. לעולם אינו אוסר עד שיהא בו די לחמץ:
יועזר איש הבירה היה מתלמידי בית שמאי ואמר שאלתי את רבן גמליאל הזקן עומד בשער המזרח. ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ:
כלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן בשמן טהור. או שסכן בשמן טהור. וחזר וסכן בשמן טמא. רבי אליעזר אומר אחר הראשון אני בא. וחכמים אומרים אחר האחרון:
שאור של תרומה. ושל כלאי הכרם. שנפלו לתוך עסה. לא בזה כדי לחמץ. ולא בזה כדי לחמץ. ונצטרפו וחמצו. אסור לזרים ומותר לכהנים. רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים:
תבלין של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו בקדירה. לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל. ונצטרפו ותבלו. אסור לזרים ומותר לכהנים. רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים:
חתיכה של קדשי קדשים של פגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות. אסור לזרים. ומותר לכהנים. רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים:
בשר קדשי קדשים. ובשר קדשים קלים. שנתבשלו עם בשר התאוה. אסור לטמאים. ומותר לטהורים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 2a6d5ce3811767fe00354549864f8a3613fb125fd1d33f3acc35d74495ed1f64