משנת ארץ ישראל על משנה ראש השנה · פרק 4 · משנה 2

ועוד זו – המילה "זו" עוררה קשיים. יש בה התייחסות למשפט קודם שעליו היא באה להוסיף, ולא ברור מהו המשפט הקודם. הבבלי (ל ע"א) מפרש שחסר כאילו המשפט שבירושלים היו תוקעים גם יחידים, וביבנה בשבת הייתה רק תקיעה ציבורית. על כך המשנה מוסיפה עוד הבדלים בין יבנה וירושלים. לפי פשוטה ייתכן שהמשנה מלוקטת מתוך קובץ משניות קדום שנכללה בו הלכה כלשהי המדברת על עדיפותה של ירושלים. המשך הפרק עוסק בהלכות שהועברו מהמקדש לכל הארץ, וייתכן, אפוא, שבמקורו הוא נפתח בהצהרה על חשיבותה של ירושלים, ועל כך שלמרות הכול הלכות מסוימות חלות רק בה. הרשימה דלהלן היא חלק מאותן הלכות שיתרונה של ירושלים על כל יתר הערים מתבטא בהן²⁴אפשר שהמילה "ועוד" באה להדגשה בלבד, ואכן ברטוריקה היוונית משפטים ואף נאומים מתחילים לעתים במילים γάρ [גר] או δέ [דֵה] או δή [דֶה], שמשמען "וגם" או "ועוד". על תכונה קלסית זו ודוגמאות לה ראו לידל וסקוט, מילון, עמ' 338, במיוחד סעיף B, וכן עמ' 371, במיוחד סעיף I. משניות מספר מתחילות ב"ועוד", אבל בדרך כלל יש במשנה כזאת תוספת על המשנה הקודמת: עוד מימרה של אותו חכם באותו עניין, או כלל נוסף לכלל קודם, ראו: משנה, עירובין פ"ג מ"ח; שביעית פ"ז מ"ב; פ"ח מ"י; מגילה פ"ג מ"ג; נדרים פ"ט מ"ב ומ"ד; כריתות פ"ג מ"ח ועוד. .

היתה ירושלם²⁵בדפוסים תדירה הצורה "ירושלים". לצורה זו של שמות כפולים (ירושלים, קרנים וכדו') ראו דמסקי, ירושלים. דמסקי מניח כי הכתיב "ירושלים" הוא הכתיב המקורי, וכי היגויו הוא למ"ד בקמץ ויו"ד בחיריק. ברם, כאמור, נוסח זה מופיע רק בחלק קטן מעדויות הנוסח הקדומות. במקרא יש לגרוס "ירושלם", וכן בכתבי היד של ספרות חז"ל וברוב המטבעות מסוף ימי בית שני. במטבעות מעטים מופיע "ירושלים". במצב זה יש להסיק שגם בצורה "ירושלים" ביטאו את הלמ"ד בצירה, והיא לא נהגתה או שנהגתה קלות בלבד. יתירה על יונה (יבנה) שכל עיר – סביבות ירושלים [ו]שהיא – וי"ו החיבור מיותרת, ואינה בחלק מכתבי היד והדפוסים, רואה – קיים קו ראייה בין העיר וירושלים. סביב ירושלים היו בעיקר חוות בודדות, ומעט כפרים מכונסים. בספרות חז"ל "עיר" משמעה גם כפר גדול ומכונס וגם חווה בודדת, או בית אחוזה. תושביהן של ה"ערים" הללו שסביבות העיר היו מגיעים לירושלים לתפילות החג. כמו בכל ספרות חז"ל, כל כתבי היד גורסים "ירושלם" ולא "ירושלים"; זה הכתיב המקראי, וכך בספרות חז"ל לפי כתבי היד.

ושומעת – ניתן לשמוע את תקיעת השופר שבירושלים, וקרובה – במרחק הליכה בשבת מירושלים, ויכולה לבוא – אין מחסום בינה לבין ירושלים. התלמוד הבבלי מדגיש שאין נהר מפריד בינה לירושלים. זו פרשנות על רקע בבלי. סביב ירושלים אין נהרות, ובראש השנה אף אין סכנת השיטפונות מצויה. זהו, אפוא, ניסוח הלכתי סכמטי, ויש בו כפילות. משנתנו עוסקת בתקיעת שופר, אך הלכה דומה חלה גם במקרים אחרים ובאזורים אחרים (להלן), ומכאן הניסוח הכוללני.

תוקעים בה – לכל הערים סביב ירושלים ניתן דין כאילו היו חלק מהעיר. בהלכה זו יש ביטוי לתפיסת הפרבור של העיר. מקומות שהם סמוכים וקרובים נחשבים לחלק מהעיר. כך גם בדיני מגילה, יישוב "הסמוך לכרך" קורא באותו יום שבו קוראים מגילה בכרך²⁶תוס', מגילה פ"א ה"א; ירו', שם פ"א ה"א, ע ע"א; בבלי, שם ב ע"ב. , וביוונה לא היו תוקעים אלא בבית דין בלבד – יש להניח שהכוונה שהיו תוקעים בכל העיר, אך לא בפרברים. ברם, ניתן לפרש שביבנה תקעו רק במושב הסנהדרין כדי לבטא שאמנם לסנהדרין או לבית הוועד שביבנה יש סמכות אך לעיר יבנה אין קדושה יתרה, וודאי שאינה קדושה כירושלים.

המשנה מדברת רק על יבנה, אף שבמשנה הקודמת חכמים אומרים שיבנה היא רק דוגמה לכל עיר שיש בה בית דין. לכאורה משנתנו כרבי אליעזר הסובר שיבנה מיוחדת, ורק בה תוקעים בשבת²⁷כך פירש אפשטיין, מבואות, עמ' 366. . ברם, דומה שלא כן הוא. הגוף העיקרי של המשנה נוסח בראשית דור יבנה והמשנה עסקה בהווה, כלומר ביבנה. רק לאחר מעבר הסנהדרין למקומות אחרים (ללוד) עורר רבי אליעזר את השאלה האם יבנה היא דוגמה או שרק בה תוקעים. משנתנו שייכת לגוף הקדום שעסק רק ביבנה, כי בה שכן בית הדין המרכזי. אותה מחלוקת שבמשנה א תחול גם על משנתנו.

ברור ממשנתנו שבירושלים תקעו בשבת, ומכאן מוכח שהמקדש שבמשנה הקודמת הוא ירושלים²⁸שטינפלד, על התקיעה, פירש שהכוונה שתקעו רק במקום בית הדין, ואפילו לא במקדש עצמו. . היו ראשונים שפירשו אחרת, אך הפירוש בלתי אפשרי²⁹זו מחלוקת רש"י והרמב"ם, והאריכו בכך בעל תוספות יום טוב למשנתנו, הרא"ש ועוד, ואנו פירשנו את המשנה כפשוטה. הר"ש טען שלא ייתכן שכל המשנה באה לתאר את המצב אחרי החורבן, ולא ייתכן שירושלים החרבה זכתה לכבוד יותר מיבנה. להערכתנו זו אפשרות סבירה. .

משניות א-ב מלמדות פרק מעניין בעריכה המרובדת של המשנה. יש בה הלכה מימי הבית, אך העריכה הקדומה היא מאמצע דור יבנה, לאחר מכן נוסף שלב שהובאו בו דברי רבי אליעזר שחי בסוף דור יבנה. בשלב השלישי נוספו דברי רבי יהושע בן קרחה (משנה ד) שחי בין דור אושא לדור יבנה³⁰ראו להלן, מ"ד. .