משנת ארץ ישראל על משנה ראש השנה · פרק 1 · משנה 3

כפי שראינו במבוא, המקורות מציגים כאילו בתקופה הקדומה נהגו להודיע על קידוש החודשים בעזרת המשואות, ולאחר ששיטה זו כשלה והובילה לטעויות פותחה מערכת של שליחים שעברו בעיירות ישראל והודיעו על קידוש החודש החדש. שיערנו שלמעשה נהגו בעבר שתי השיטות במקביל, וברור שמערכת השליחים לא יכולה הייתה להפיץ את הבשורה ביעילות מרבית. עם זאת, מוסד השליחות היה חשוב ונתן ביטוי למעמדה החברתי של ההנהגה הירושלמית, ואחר כך של הסנהדרין ביבנה ובכל מקום שישבה בו, ובד בבד הוא חיזק את הקשר הישיר בין הפריפריה והמרכז.

על ששה חדשים שלוחים – השליחים לא יצאו בכל החודשים אלא רק בחודשים שיש בהם חגים ואשר חשוב שהקהילות תהיינה מודעות להם, יוצאים על ניסן מפני הפסח על אב מפני התעניות – הנוסח "תעניות" נראה קשה, וברוב כתבי היד: "תענית". בחודש אב יש רק תענית אחת, והיא ידועה ומפורסמת. אמנם תעניות נוספות נזכרות במגילת הצומות בחודש אב, אך כאלו יש גם בחודשים אחרים⁹⁴על מגילת הצומות ראו בהקדמתנו למסכת תענית. . היו שרצו ללמוד ממשנתנו שבזמן שבית המקדש היה קיים התענו בחודש אב על חורבן בית ראשון⁹⁵ראו בהרחבה אפשטיין, מבוא, עמ' 1013-1012. הרמב"ם פירש שמשנתנו עוסקת בימי הבית, וכבר בתקופה זו התענו על חורבן בית ראשון. גם אלבק סבר שהתענו בזמן הבית, ראו פירושו, עמ' 487. , ברם המשנה עוסקת בימים שלאחר החורבן, ורק מוסיפה שבעבר, כשבית המקדש היה קיים, היו השליחים יוצאים גם על פסח שני. אין כאן, אפוא, שמץ של ראיה למצב בזמן הבית⁹⁶ראו דיון רחב יותר בפירושנו לתענית פ"ד מ"ד, וכן פירש רבנו חננאל לבבלי יח ע"א. .

על אלול מפני ראש השנה על תשרי מפני תקנת המועדות – בחודש תשרי יש מועדים מספר: ראש השנה, יום הכיפורים, סוכות ושמיני עצרת, על כסליו מפני החנוכה – כידוע היו חוקרים שפקפקו עד כמה נהגו לחגוג את חג החנוכה; משנתנו מלמדת כי היה זה חג לכל דבר, על אדר מפני הפורים וכשהמקדש קיים [אף] יוצאים על אייר מפני הפסח קטן – פסח קטן חוגג מי שהיה טמא בפסח, או מי שהיה בדרך רחוקה. חז"ל פירשו את המונח "דרך רחוקה" בצורה מרחיבה⁹⁷ראו פירושנו לפסחים פ"ט מ"ב. , ולמעשה כל מי שלא עלה לרגל יכול היה לעלות לרגל לפסח שני. כך הפך מועד זה למעין הזדמנות שנייה לעלייה לרגל. ברור שמשנתנו נערכה לאחר החורבן, והיא מספרת על ימי הבית. אין במשנה עדות כי אכן מערכת השליחים נהגה בימי הבית, אלא שהמשנה שונה דין עקרוני: בתקופה שבה השליחים פועלים והמקדש קיים יוצאים אף על פסח שני. בחודש סיוון השליחים מיותרים, שכן זמנה של עצרת נקבע לפי ספירת העומר ואין לה תאריך קבוע. בלשון חכמים "עצרת חתוכה היא" (ירו', נז ע"ב). בתוספתא נאמר שרבי "התקין", כלומר הוסיף שליחים, גם באדר השני כדי שיודיעו על מועד חג הפורים, וזאת בהתאם להלכה שפורים חוגגים באדר שני (תוס', פ"א ה"א; משנה, מגילה פ"א מ"ד). דברי רבי מובאים בבבלי אך לא כתקנה אלא כדעתו להלכה, וממילא הגמרא מסיקה שמשנתנו אינה כרבי (יט ע"ב). ייתכן שבנוסח שעמד לפני עורכי התלמוד לא היה המונח "התקין", אך נוסח התוספתא נראה עדיף והיסטורי יותר. מכל מקום, כידוע ערך רבי את המשנה אך הוא כלל בה מימרות שהן בניגוד לדעתו, ולפחות בניגוד לניסוח המועדף עליו. משנתנו היא דוגמה לכך. עדיין לא ברור האם ראה רבי במשנה פסק הלכה וכלל במשנה פסקים שקיבל הרוב בניגוד לדעתו, או שמא לא ראה במשנה פסק אלא הצעת דברים בלבד. השאלה חשובה להבנת טיב המשנה, וכמובן לא כאן המקום לבררה.

המשנה פורשת את לוח השנה העיקרי. אין בה ביטוי למועדים המשניים המנויים במגילת תענית, וגם לא לצומות שבמגילת הצומות. אי אפשר להוכיח מהמשנה אם בימי הבית נהגו לצום בתשעה באב, וכל שנאמר בה הוא שלאחר החורבן צמו ביום זה⁹⁸ראו בהרחבה בפירושנו לתענית פ"ד מ"ה. הרמב"ם כאן אומר שצמו בתשעה באב כצום של רשות. . הבבלי התחבט בשאלה מדוע לא נזכרו ימי הצום בג' באלול (צום גדליה), בי' בטבת ובי"ז בתמוז. תשובת הגמרא משקפת את המצב לאשורו. ימים אלו לא נחשבו לימי צום פורמליים, והצום בהם היה רופף ותלוי במנהג האישי ובתחושה הלאומית והפרטית המשתנה (בבלי, יח ע"ב). ימי צום אחרים כלל אינם נזכרים אפילו בשאלת הגמרא, וברור שהצום בהם נחשב למנהג יחידים⁹⁹ראו דיוננו בתעניות יחיד ובתעניות ציבור במבוא למסכת תענית. .