בתוי"ט ד"ה לכל מי שילך כו' אפשר שדעתו כדעת הראב"ד כו' שלא לברך על ע"ת. ועי' לשונו בספ"ו מהל' עירובין כי כונתו באה סתומה ורבים מתקשים בו ולעד"נ בכונתו דבשלמא בע"ח ושתופי מבואות לא נשאר אחר העירוב והשתוף מגזרת חכמים כלום מאיסור הטלטול בהם. זולת העירוב והשתוף עצמם שע"י יש היכר לגזירתם לכן שייך שפיר לברך עלייהו. משא"כ בע"ת עדיין גזירת חכמים במקומה שהרי גם עתה אסור לו לילך ממקום עירובו יותר מאלפים לכ"ר ואין צורך להעירוב שיהא היכר רק שבא להתיר בלבד ונכון בעז"ה:
קריאה במקור
רש״ש על משנה עירובין · פרק 8 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: da71ff2fab3c9992d67afbff1642df4909c9ea42ab108ad2f3720bddaac89aea