מלאכת שלמה על משנה ערכין · פרק 7 · משנה 3

הקדישה וגאלה וכו' ביד שם פ"ד סימן כ' כ"ג:

או אחד מן הקרובים וגאלה מידו אינה יוצאה מידו ביובל י"ס דגרסי יוצאה מידו וכו' והיא גירסת רש"י ז"ל וז"ל יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים כי היכי דהוות נפקא מידיה דההוא קרוב דאתי האי מחמתיה ע"כ. וכן משמע נמי גירסת תוס' ז"ל בדף כ"ו בפירקין בדבור המתחיל אילימא ביובל ראשון גם זו היא גירסת הראב"ד ז"ל בהשגות שם אבל הרא"ש ז"ל דחה אותה גירסא והעלה דגרסי' אינה יוצאה ושכן נמצא בספר הרגמ"ה ז"ל ע"כ והיא גרסת הרמב"ם ז"ל בפירושו וגם ביד שם וז"ל שם ביד אבל אם גאלה אותה בתו או שאר קרוביו או [איש] נכרי [שאינו קרובו] מיד ההקדש אם חזר המקדיש וגאלה מידן חוזרת לו לעולם ואם לא גאלה מידן אלא הגיע היובל והיא תחת יד הבת או שאר קרובים או [איש] נכרי ה"ז יוצאה להקדש ואינה חוזרת לבעלים לעולם אלא תהיה אחוזה לכהנים שנאמר והיה השדה בצאתו ביובל קדש לה' כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו ואין הכהנים צריכין ליתן דמים שכבר נפדית מיד ההקדש ולקח ערכה מאחר אלא תחזור לכהנים כאילו הם בעליה ע"כ וגם הראב"ד ז"ל כתב שם בסוף השגתו שבדק ומצא נוסחא כדברי הרמב"ם ז"ל:

גאלה אחד מן הכהנים ברייתא בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף ק"ט:)

אלא יוצאה לכל אחיו הכהנים בגמרא בברייתא יליף טעמא מקרא דכתיב לכהן תהיה אחוזתו ואיכא למדרש הכי אחיזתו של כהן שירש מאמו תהא שלו אבל זו אינה שלו: