מלאכת שלמה על משנה ערכין · פרק 9 · משנה 1

אינו מותר לגאול וכו' גמ' אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר דאפילו קרקושי זוזי ללוקח אותם שתי שנים כדי שייטב בעיניו להחזירה לו אסור. בפי' רעז"ל אבל בשנת היובל עצמה אינו רשאי למכור דק"ו הוא ומה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:

היתה שנת שדפון או ירקון או שביעית אינו עולה לו מן המנין. בפ' המקבל (בבא מציעא דף ק"ו) מפרש שהשדפון וירקון הוא נמי בכל העולם דאי אשתדיף רובא דבאגא בהכי לא תנן דודאי דעולה לו מן המנין דייקא נמי דקתני דומיא דשביעית שאסור לזרוע בו בכל העולם תוס' ז"ל. והתם בברייתא קתני או שהיו שנים כשני אליהו ודייק מה שני אליהו דלא הוי תבואה כלל אף שדפון וירקון דלא הוי תבואה כלל אבל אי דאיכא תבואה סלקא ליה ולא קאמרינן מכת מדינה היא ומפ' טעמא התם משום דכתיב שני תבואות שנים שיש בהם בעולם תבואה אבל גבי המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או נשתדפה מפ' התם אפי' לא נשתדפה אלא הבקעה של אותה שדה מכת מדינה היא ומנכה לו מן חכורו:

נרה או הובירה עולה לו מן המנין. ורשאי המוכר לגאלה לאלתר לסוף שתי שנים ובגמ' פריך אמאי תנא נרה כיון דתנא הובירה דעולה כ"ש דנרה וכתבו תוס' ז"ל דהמ"ל לא זו אף זו קתני ע"כ. ובגמ' מתרץ נרה איצטרי' ליה סד"א אמרינן ליה למוכר הבא לגאול שדהו הב ליה דמים שנתן הלוקח בנירה וליסק האי לוקח ואי לא יהיב דמי נירה לא ליסק קמ"ל:

ר' אלעזר ברוב ספרים מצאתי אליעזר ביוד:

מכרה לו לפני ר"ה. תימה אמאי נקט לפני ר"ה הא אמרינן לעיל בגמ' בפרק השג יד דשתי שנים האמורים בשדה אחוזה מעת לעת ומפקינן ליה מהאי קרא דדריש ר' אליעזר בגמ' וי"ל דלרבותא נקט לפני ר"ה דאע"ג דאמרי' בעלמא שלשים יום לפני ר"ה חשובים שנה הכא לא חשיבי שנה אלא בעי' שתי שנים מעת לעת הרא"ש ז"ל. בסוף פי' רעז"ל ור' אליעזר לא פליג את"ק בהא אלא דברי הכל היא וכן בפי' הרמב"ם ז"ל ג"כ. אמר המלקט ויליף לה ר' אליעזר בברייתא מקרא דכתיב במספר שני תבואות ימכר לך משמע כל תבואות שיש בשתי שנים מדה"ל למיכתב מספר שנים או מספר תבואות דהוה משמע שתי תבואות אבל במספר שני תבואות משמע ללמד פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים ולא יאמר לו המוכר ללוקח הנח לפני כדרך שהנחתי לפניך. וביד פי"א דהלכות שמטה ויובל סימן ו' ט' י"א י"ב. ושנויה היא בת"כ סוף פרשה ג' דפרשת בהר סיני: