רש״ש על משנה כלים · פרק 1 · משנה 4

בתור"ע (אות ד) על ספק הר"ש אם יש מעיינות לבועל נדה. כתב דלהתוס' בנדה (לד) סד"ה ותיפוק ליה פשיטא להו דיש לו מדכתבו אם בועל נדה הוא נטמא הוא ובגדיו כנושא רוקו של זב. אישתמיטתי' שכן כתב גם הר"ש עצמו בפ"ז דטהרות מ"ה וה"ל למירמא מדידיה אדידיה:

שם (אות ו') על הא דמביא התוי"ט מגמרא דכיצד הרגל דילפינן ש"ז דזב דמטמא במשא מק"ו מרוקו כו'. הקשה דלפמש"כ התוי"ט בדעת הרמב"ם דש"ז דטהור לנוגע בכעדשה ודשל זב אפי' לנוגע בכ"ש. נימא דאהני ק"ו לטמא במשהו ודיו שלא תטמא במשא. ואני אומר דאדרבה איפכא מסתברא והוא לפמש"כ התוס' בב"ק (יח ב') ד"ה היכא ע"ש ה"נ נאמר דכי תאמר דיו לענין בכעדשה לא משנינן מש"ז דטהור בעיקר טומאתו. רק שמוסיפין עליו טומאת משא ולטמא בגדים. אבל אם תאמר הק"ו לענין משהו עקרת לי' לגמרי מטומאת ש"ז דטהור. והשתא דאתינן להכי י"ל דבאמת למאן דיליף מק"ו ש"ז דזב אינה מטמאה במשהו. (ואע"ג דתנא דידן הוא דיליף מק"ו וא"כ יקשה מאי קאמר למעלה מהן כו' וש"ז. י"ל דנפרש כמו שפירש הר"ש לענין משא ולטמא בגדים) אבל הרמב"ם דפסק דהא דש"ז דזב מטמא במשא הוא מטעם דא"א בלא צחצוחי זיבה וכן פירש למשנתנו (אף שהוא נגד הש"ס דב"ק עי' במ"נ ישוב לזה) לכן שפיר פסק דמטמא בכ"ש כזוב דילפינן מזובו טמא הוא לפי גרסתו. ופי' ג"כ הא דלמעלה מהן זובו כו' לענין זה ואכמ"ל:

בתוי"ט ד"ה למעלה מן הזב כו' אבל אני תמה מן הרמב"ם כו' היה יכול ג"כ להביא ראי' כו' ממשנה שלמה כו' הנוגע כו' במצורע כו' וא' הנושא וא' הנישא. הן כמו דלא קאי וא' הנישא על מצורע כמש"כ התוס' בפסחים (סז ב) בסד"ה שכן עושה מו"מ (והביאה התוי"ט בעצמו שם) כן נוכל לומר דלא קאי עלי' וא' הנושא. ואנכי תמה על הרמב"ם שלמד זה מדקתני למעלה מזבה מצורע. היסט יוכיח שמפורש בפסחים שם שהמצורע אינו מטמא בהיסט. ואולי משום דלא תני לעיל בהמעלות טומאת היסט להכי שייך למיתנא למעלה כו' כיון דמאי דחשיב עד הכא כולם נוהגים במצורע אבל קשה דהא מצורע אינו מטמא את מה שבועל וכן אפי' מצורעת כדמייתי שם התוס' מת"כ ואפ"ה תני למעלה ועי' בר"ש לעיל מ"ג: