תוי"ט ד"ה בכ"ח הקל ומצינו שבחבורין מטמא כלים ספ"ט כו'. תמוה דע"כ לא שמענו אלא במת אבל בשרץ משמע דאפי' בחבורין טהור דהא ממעטינן כלים מטומאת אויר כ"ח לקמן מ"ד ומשמע אפי' בשעה שהשרץ בתוכו. ועי' בתוי"ט מ"ה מה שהביא משמע דגמרא דשבת. ועוד ראיה ברורה דהא אפי' אדם (דעיקר טומאת חיבורים בו נאמרה) הנוגע בשרץ או אפי' בנבלה אינו מטמא כלים אף בשעת חבורו לטומאה כדאיתא בריש מכלתין. ומש"כ עוד ואולי ג"כ אדם דמ"ש. תמוה מאד דשנא ושנא דהא כל המטמאין בגדים בשעת מגען לטומאה מטמאין כלים ג"כ חוץ מאדם וכ"ח כמש"כ הרע"ב בפ"א מ"ב והיא משנה רפ"ה דזבים. ומש"כ דטומאת חבורים עיקרה באדם ג"כ תמוה. דזהו היכא דאדם נוגע בטומאה עצמה. אבל אדם הנוגע במה שנוגע בטומאה קיל מכלים כדאמרן:
קריאה במקור
רש״ש על משנה כלים · פרק 8 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c7e7915ca64b893b7b12cbcd2ad2f1eb9034cdf973bebfc84bdd86278f61814a