תוי"ט ד"ה של משה. לפי מדת ארכו של משה כו'. ע"ש ברש"י דלשונו אינו כן. רק הר"ב ז"ל הוסיף זה על דבריו לתוספת ביאור. ובמחכ"ת דזה דבר שא"א לשמוע דהרי משה היה גבהו עשר אמות ואמתו היה לפי ערך גבהו ואין זה בינונית. עי' מנחות (צח). וגם אישתמיטתיה שרש"י נשמר עצמו בבכורות (מד) וז"ל שם בד"ה באמה והא דאמרן אחת יתירה על של משה ח"א לא בשל משה ממש כו' אלא על אותה של קדש שתיקן משה:
קריאה במקור
רש״ש על משנה כלים · פרק 17 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ד"ה כדי. ל"ד דהקדש ש"מ שחללו על ש"פ מחולל. לפמש"כ התוס' בתמורה (כז ב) ד"ה לא דדין זה אינו אלא בבעה"ב הפודה הקדש שלו אבל גזבר כו' ע"ש א"ש לשון מעילה כפשטיה. ומש"כ התוי"ט ולמאי דתנינן כו' מעיקרא לקול"מ. תמוה דמ"מ מעילה לית בהו רק דצריך להשלים המותר. וזהו ג"כ כוונת התוס' במש"כ אלא שלא היו רוצין היינו משום הא דוצריך לעשות דמים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c7e7915ca64b893b7b12cbcd2ad2f1eb9034cdf973bebfc84bdd86278f61814a