בהרע"ב ד"ה ניטל אחת. אכתי חזי קצת להיות שופת עליהם את הקדרה. לשון זה א"ש לפי' הרמב"ם דהפטפוטים הם למעלה למקום מושב הקדרה אבל לפירושו הל"ל דאכתי חזו שתעמוד הכירה על ידיהם. אולם ראיתי שגם בר"ש כתוב לשון זה (זולת הרא"ש השמיט מלות את הקדרה) וכן הלשון בתוספתא שהביא. ודע שמהר"ש משמע דמפרש כאן שהפטפוטים המה מחוברין בארץ והכירה עומדת עליהן. (ולכן ל"ד התוי"ט במש"כ בסד"ה היו גבוהין. לאפוקי כו' ולפי' הראשון דהר"ש לא דייק ולמעלה. דלדידיה מדוייק היטב דר"ל דאותן הקצוות שלמעלה מג' אצבעות מהארץ טהורים שהן עומדות להקצץ. גם ל"י אנה מצא ב' פירושים בר"ש דכותב לפי' הראשון). אבל מהרע"ב משמע דמפרש דהמה מחוברין להכירה:
קריאה במקור
רש״ש על משנה כלים · פרק 7 · משנה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תוי"ט סד"ה היו גבוהין. לאפוקי לפי' הרע"ב כו' לא דייק ולמעלה. לכאורה גם ולמטה לא דייק. אבל נ"ל דלדידהו למטה ולמעלה דכאן קאי על המספר דשלשה. ופירושו כמו פחות ויותר כמו מבן כ' ולמעלה ודומיו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c7e7915ca64b893b7b12cbcd2ad2f1eb9034cdf973bebfc84bdd86278f61814a