רש״ש על משנה כלים · פרק 24 · משנה 11

במשנה ושל עור הדג טהור מכלום. משמע דאף אם ראוי למדרס כגון שמקבלים. וכ"מ לעיל פ"י מ"א. דאל"ה אם היו ראויין למדרס לפי הכלל כל הטמא מדרס טמא טמא מת לא היו מצילין בצמיד פתיל. וק"ל מ"ש ממפץ דלדעת התוס' בשבת (פד) בד"ה מפץ שהוא של שיפה וגמי דאין להם שום טומאה ואפ"ה איתרבו לטומאת מדרס מוכל המשכב כדפרש"י שם. ואף דמסקינן שם לחלק בין מפץ לכ"ח דמפץ יש במינו טהרה במקוה ופי' התוס' שם בד"ה לאפוקי דר"ל בגדולי קרקע. ודגים מסקינן בעירובין (ר"ד כ"ח) דלאו גדולי קרקע נינהו. מ"מ יקשה למאי דס"ד דאביי שם דמיקרו ג"ק. וי"ל דבאמת היה יכול הש"ס להקשות מזה על אביי אלא דניחא ליה טפי להקשות מדידיה אדידיה. ולפ"ז כלים מעוף ראויים להתטמא מדרס דאמרי' בעירובין שם דהן ג"ק. ולכן א"ש דל"א כאן אלא ושל עור הדג טהור. וכן לא נצטרך לדברי התוי"ט לעיל רפ"י בסד"ה עצמות הדג. אבל העיקר נראה דאף בהמה לא מיקריא ג"ק ממש כמש"כ רש"י ותוס' בסוכה (ס"ד י"א) ותוס' בשבת (עג ב) ד"ה מפרק ובש"מ. אולם עדיין קשה לרבא בשבת שם (פד ב) דמסיק שם טעם אחר לכ"ח שאינו מטמא מדרס. וי"ל דרבא ל"פ על תירוץ הראשון דבעינן יש במינו טבילה דהא גם דברי"ש תנא כמשכב נדתה כו' אף משכבה נמי אית ליה טהרה במקוה אלא לרווחא דמלתא אמר טעם אחר לכ"ח: