[אות יח] בר"ב ד"ה אין צדין כו'. לא הותרה ביו"ט. לדעת הרמב"ן מדאורייתא ולדעת הר"ן וסייעתו מותר מדאורייתא אלא דרבנן אסרו דישה וכדומה שהיא לימים הרבה עיין בהר"ן (רפ"ג דביצה) וקשה לי מיבמות (דף קי"ד ע"א) רש"א נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה בי"ט. ה"ד אי דאיכא סכנה אפילו בשבת נמי ואי דליכא סכנה אפי' בי"ט אסור. ומשני ל"צ דאיכא צערא. שבת דאיסור סקילה גזרו רבנן י"ט דאיסור לאו לא גזרו ביה רבנן. ולשיטת הר"ן למאי קאמר לחלק בין שבת דאיסור סקילה ליו"ט דאיסור לאו ואמאי לא כפשוטו דבי"ט דמה"ת הותרה דישה להשביע הרעבון והוי רק דרבנן ולא גזרו במקום צער. וצ"ע. אח"כ מצאתי שהרמב"ן במלחמות (פכ"ב דשבת) בההיא דחולב עז לקדירה עמד בזה ונדחק עיי"ש:
קריאה במקור
תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ביצה · פרק 3 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1908-1909
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002016147/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1992e4d4684d45c33a1c4d29b78fe392d46775a86fb5d3c2010d00823ce811b6