תוספות רבי עקיבא איגר על משנה ביצה · פרק 3 · משנה 5

[אות כו] הר"ב ד"ה בהמה. בבהמת קדשים מיירי. ור"ט שהי' מסופק דס"ד דשרי משום בזיון קדשים. ת"י:

[אות כז] הרע"ב ד"ה החלה. אף להסקה. למה דכתב הרע"ב דדוקא מסוכנת שמתה שרי בלא"ה אין החלה שנטמאת בי"ט חזי להסקה ולכלבים דבה"ש היה מוכן לאדם ואסור משום מוקצה אלא דלפי אוקימתא דהש"ס דמתני' כר"ש ובהמת חולין מותר אף בבע"ח שמתו בזה צריכים לטעמא דחלה דאין שורפים קדשים בי"ט. ובזה מיושב לי קושית תוס' בשבת שהבאתי שם (פ"ב מ"ב) בד"ה בשמן שריפה די"ל דרבה ס"ל דמתני' דהכא כר"י או דר"ש מודה בבע"ח שמתו מש"ה חלה שנטמאת אף דחזי להסקה ולכלבים אסור משום מוקצה דבה"ש היה עומד לאכילה ואף דאמרינן בסוגיא דיקא נמי דקתני דומי' דחלה מה חלה דקדישא אף בהמה דקדישא היינו דבחולין מותר במסוכנת אבל חלה הוי כמו בהמה בריאה שמתה דאינה עומד שתטמא דהא מוזהרין בשמירתן ונכון בעזה"י. וביותר י"ל אף אם ס"ל דחלוק ר"ש אף בבע"ח שמתו י"ל דמוקי מתני' כר"י וכנ"ל. ואי משום דומי' דחלה י"ל דמה דאמרי' מה חלה דקדישא. היינו מה חלה דלא חזי כלום ה"נ בהמה דלא חזי לכלום והיינו בהקדש והיינו רק לפי האמת דקי"ל דתרומה טמאה אין שורפים בי"ט וא"כ חלה טמאה לא חזי לכלום אבל לרבה דס"ל שורפים ליכא כלל דיוקא זה וחלה ובהמה מיירי הכל בחזייה לכלבים ואסור מטעם מוקצה דבה"ש לא היה עומד לכך ומצאתי אח"כ שכ"כ הרי"ף וז"ל דומיא דחלה שנטמאת היא דאינה ראוייה לכלום עכ"ל: