הון עשיר על משנה יבמות · פרק 6 · משנה 1

בין ברצון. כתבו התוספות (נג: ד"ה הבא) בשם י"מ, דבין באונס בין ברצון שכיחי בין בשוגג בין במזיד, והכי הוי פירושא דמתניתין, בין שהיה אותו השוגג או המזיד באונס בין ברצון. ואונס בשוגג ימצא במי שיש לו שתי נשים ונתקשה לאחת, ואנסוהו לבא על יבמתו וכסבור אשתו השנית היא, ורצון שברצונו בא על יבמתו וכסבור אשתו היא, ואונס במזיד יהיה כשנתקשה לאשתו ואנסוהו לבא על יבמתו, והוא ידע כי יבמתו היא ולא נתכוון לקנותה באות' ביאה, ורצון במזיד הוא כשבא על יבמתו ברצונו לשם זנות, ולפי זה אף בבבא זו יש בה רבותא דאע"פי שלא נתכוון לקנותה קנאה:

אחד המערה ואחד הגומר. לא קתני בין עירה וכו' כשאר בבי דמתניתין, משום דזה תלוי במעשה, מש"אכ שאר בבי דתלוי במחשבה:

ואחד הגומר. אע"פי שלא הוציא ש"ז, כן פי' הרמ"בם בחבורו פ"א מה' איסורי ביאה. ולפיכך גם בזה יש רבותא דאעפ"כ קנה, ואע"ג דמשהערה כבר קנה, וא"א להמצא גמר ביאה בלא עירוי, מ"מ י"ל דאצטריך משום סיפא דעריות, דאפשר להמצא גמר ביאה באיסור והעירוי בהיתר, כגון שרצה לקדש בביאה והערה בה, וקודם שגמר ביאתו קבלה קדושים מאחר, דמקודשת לשני כדאיתא בקדושין דף י' ע"א, ואם גומר ביאתו אז הרי הוא חייב כבא על אשת איש, אע"פי שהיה העירוי בהיתר, ואפילו ביבמה אפשר דלא יקנה בעירוי, כגון שהערה בה והוא ישן דלא קנה, כמו שפסק הרמ"בם בפ"ב מה' יבום וחליצה, ואם נתעורר אחר שהערה, וגמר ביאתו, קנה אע"פי שהעירוי היה בענין שאינו קונה בו: