וקלקלה. וזינתה לא קתני, אלא וקלקלה, והיינו מ"ש התי"ט בשמא דש"ס (דף צב.) דהאי קלקלה לאו זנות הוא, אלא אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ובש"ס (שם) איכא מ"ד דאפילו בזינתה איירי, ולדידיה נראה דסיפא דקתני שלא התירוה אלא לינשא דייק מכלל דהאי וקלקלה לאו ע"י נישואין הוה אלא בזנות, ואע"ג דאתיא במכ"ש כדמשמע בש"ס, מ"מ ס"ל דעיקרא דמתניתין בזנות איירי:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה יבמות · פרק 10 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שלא התירוה אלא לינשא. לא ידעתי איך מפרש ר' יוחנן דס"ל דקלקלה לאו היינו זינתה אלא שנשאת אלמנה לכ"ג וכו', האי לישנא דלא התירוה אלא לינשא שהרי נישאת. ועוד מדיוקא משמע לינשא ולא לזנות, כמ"ש בדבור הנ"ל למאן דס"ל דקלקלה היינו זנות, והוא פוטרה מן הקרבן בזנות כמ"ש התי"ט. ובדוחק יש לפרש שלא התירוה אלא לינשא למותר לה, ולהבעל לכל אדם ולא תהיה עליה אלא איסור דלא תהיה קדשה, ומשום איסור זה לא קתני להבעל למותר לה בפירוש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 1f590680d9362af57acfdc22620b2767a76050a98b67ee228f328eb2f0999429