רש״ש על משנה נדרים · פרק 6 · משנה 4

בתוי"ט ד"ה דג דגים כו' דע כי בלשונו כשיתחבר כו' מורה על הכלל. [נ"ב לפע"ד צ"ע כי לא מצינו כלל שיורה על הכלל כ"א על הפלגה מכל אישי (עי' תל"ט אות ש') וכשאני לעצמי רציתי לומר דמשנתנו או או קתני ר"ל שאמר דג או שאמר דגים. כי דג הוא שם המין ודגים הוא הרבוי לכן אסור בכל פרטי המין. וכן לקמן (משנה יו"ד) חטה. חטים גריס. גריסין גם כן או או קתני. אח"ז עיינתי בפי' הרא"ש כאן וראיתי שפי' או דג או דגים וי"מ כשאמר שניהם כו' ולא נהירא דבדגים לחוד סגי דמשמע כל מיני דגים (וכן ראיתי בתוס' שם שפירשו ג"כ דג או דגים). אמנם אצל חטה חטים פי' הרא"ש דאמר תרווייהו ור' יהודה לא פליג את"ק ופשוט מחמת שבגמ' שם (נב ע"ב) תניא רשבג"א חטה שאני טועם אסור לאפות ומותר לכוס. חטים שא"ט אסור לכוס ומותר לאפות. חטה חטים שא"ט אסור בין לכוס בין לאפות גריס כו' גריסין כו' גריס גריסין כו' אלמא דמ"ש חטה חטים וגריס גריסין פי' דאמר תרווייהו. אמנם אם כאן מוכח שפירוש חטה חטים וגריס גריסין דאמר תרווייהו. הנה בא זה ולימד על דג דגים שפירושו ג"כ דאמר תרווייהו. וצע"ג על הרא"ש ותוס' על שפירשו או דג או דגים. וכשאני לעצמי שמ"ש בברייתא "חטה חטים שא"ט אסור בין לכוס בין לאפות" "גריס גריסין שא"ט אסור בין לבשל בין לכוס" הוא ט"ס והוספה מאוחרת בבריי' מן לשון המשנה מאיזה מעתיק ולפ"ז הפשט הפשוט חוזר וניעור דאו או קתני במתניתין. ולפ"ז ת"ק סובר דאם אמר חטה אסור גם קמח. וכן אם אמר גריס אסור גם חיים ור' יהודה פליג ואמר קונם גריס או חטה שא"ט מותר לכוס חיים. ורשב"ג בברייתא מפרש טפי ופליג על הת"ק דחטה אסור לאפות ומותר לכוס חיים. חטים אסור לכוס ומותר לאפות. גריס אסור לבשל ומותר לכוס גריסין אסור לכוס ומותר לבשל. ומנא אמינא לה. כי עיינתי בירושלמי ומצאתי הגירסא כן בלי הבבא דחטה חטים וגריס גריסין. וכ"ה בתוספתא (אלא שיש לתקן שם הגי' קצת. אבל לא להוסיף שם הבבות גריס גריסין וחטה חטים כמו שהגיה הגר"א ז"ל כדרכו תמיד להגיה התוספתא מהגמרא). ויותר פלא דבירושלמי ובתוספתא הגירסא א"ר יהודה (לא אמר רשב"ג) ולפ"ז הוא הוא ר' יהודה דמתניתין אלא שבמשנה לא אמר כ"א אם אמר חטה או גריס ובברייתא מפרש גם אם אמר חטים או גריסין. והנה כאן בגמ' (נ"א ב') מביא ברייתא תניא רשב"א דג שא"ט אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שא"ט אסור בקטנים ומותר בגדולים דג דגה שא"ט אסור בין בגדולים בין בקטנים. ומש"כ דג דגה בודאי ההכרח לפרש שאמר שניהם וכפירש"י והר"ן. אבל לפי דרכי גם כאן יש להגיה מהירושלמי והתוספתא דג שא"ט אסור בגדולים ומותר בקטנים דגה שא"ט אסור בקטנים ומותר בגדולים. דגים שא"ט אסור בין בגדולים בין בקטנים (ובתוספתא חסר הבבא דדגה) והדעה הזאת דרשב"א מתאחדת עם דעת רשב"ג או דר"י גבי חטה וגריס. ומאד שמחתי כי בפסקי הרא"ש הגירסא תניא רשב"א אומר חטה כו'. מהגרמ"ש]: