במשנה קונם בשר שא"ט עד שיהא הצום כו'. כולם הבינו דהכוונה על יוה"כ ונדחק הר"ן בפי' לילי צום. ול"נ דעל אחד מד' תעניות קאמר (לבד מט"ב) וכ"נ מהמפרש ועל אותו שיבוא ראשון קאמר. ודרכן היה בלילה שקודם התענית להרבות בסעודה ולאכול בשר כדי שיקל עליהם התענית למחר עי' רא"ש בפרק יום הכפורים סי' כ"ב:
קריאה במקור
רש״ש על משנה נדרים · פרק 8 · משנה 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
[שם בתוי"ט ד"ה אינו אסור אלא עד לילי שבת כו'. מסיים הרמב"ם לפי מאכלם וארצם כו' נ"ב כ"כ הרמב"ם בפ"ד מהל' דיעות הל"ט כי השומים הם ממאכלים הרעים אין ראוי לאדם לאכול מהם אלא מעט עד מאד ובימות הגשמים אבל בימות החמה לא יאכל מהן כלל. עכ"ל. ובזה א"ש קצת מה שהשמיט בחבורו דין דהנודר מאוכלי שום השנוי במשנתנו לעיל פ"ג מי"א (ותמה ע"ז התוי"ט שם) וכן הך תקנת עזרא מאכילת שום בערב שבת לא זכרה כלל בחבורו. מהגרמ"ש]:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 50be22847c1c7c2cb86045841756ab4750a16db172ca3c304d302b512301a172