ולילך למים. וכלשון הזה כתב הרמב"ם בחבורו (ה' שאר אבות הטומאה פט"ז ה"ד). אבל נלע"ד דדוקא מים ומשקים כיוצא בו משבעה משקים שאין להם טעם אינו מניח המזון בשבילם, אבל המשקים המוטעמים כגון שמן ודם עינינו רואות שהוא להוט אחריהם, ושמשום הכי לא אמר ראב"י ולילך למשקים סתם, אלא פירט למים, להורות דדוקא במים וכיוצא בו אמרינן הכי, כנלע"ד. ואע"ג דשמן ודם אינם משקין צלולים, מ"מ לא אמרו חילוק זה אלא בתרנגולים דמנקרים לבד, וכלשונם ז"ל (קדושין פ:) אי איתא דנקיר מידע ידיע, וכן הרמב"ם בחבורו לא העתיקו אלא על התרנגולים, אבל בשאר בהמות אי איכא למיחש אפילו במשקה שאינו צלול חיישינן, כי המקום שבו נוגע בפיו המלוכלך ממשקה אינו ניכר כי הוא אוכל כל מה שנגע המשקה בו וגם יותר:
קריאה במקור
הון עשיר על משנה טהרות · פרק 3 · משנה 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Hon Ashir, Amsterdam, 1731
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002072341/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2fe007a27a761362e4b8ea26f9662631f2c8836853ee02e6a0d8d5435d7ad75