שבעת ימים קודם לשרפת הפרה. מפרישין כהן השורף את הפרה. מביתו ללשכה שעל פני הבירה צפונה מזרחה. ובית אבן היתה נקראת. ומזין עליו כל שבעת הימים מכל חטאות שהיו שם. ר' יוסי אומר לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד. ר' חנינא סגן הכהנים אומר על הכהן השורף את הפרה מזין כל שבעת הימים ועל של יום הכפורים לא היו מזין עליו אלא בשלישי ובשביעי בלבד:
קריאה במקור
משנה פרה · פרק 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חצרות היו בירושלים בנויות על גבי סלע ותחתיהם חלול מפני קבר התהום ומביאים נשים עוברות ויולדות שם ומגדלות שם את בניהן ומביאים שוורים ועל גביהן דלתות ותנוקות יושבין על גביהן וכוסות של אבן בידם. הגיעו לשלוח. ירדו ומלאום ועלו וישבו על גביהן. ר' יוסי אומר ממקומו היה משלשל וממלא:
באו להר הבית וירדו. הר הבית והעזרות תחתיהם חלול מפני קבר התהום. ובפתח העזרה היה מתוקן קלל של חטאת. ומביאין זכר של רחלים. וקושרים חבל בין קרניו. וקושרים מקל ומסבך בראשו של חבל וזורקו לתוך הקלל ומכה את הזכר ונרתע לאחוריו. ונוטל ומקדש כדי שיראה על פני המים. רבי יוסי אומר אל תתנו מקום לצדוקים לרדות אלא הוא נוטל ומקדש:
לא היו עושין לא חטאת על גבי חטאת ולא תינוק על גבי חברו וצריכין היו התנוקות להזות דברי רבי יוסי הגלילי. רבי עקיבא אומר לא היו צריכין להזות:
לא מצאו משבע עושין משש. מחמש. מארבע. משלש. משנים. ומאחת. ומי עשאם. הראשונה עשה משה. והשניה עשה עזרא. וחמש מעזרא ואילך. דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים שבע מעזרא ואילך. ומי עשאן שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים אליהו עיני בן הקוף וחנמאל המצרי וישמעאל בן פיאני עשו אחת אחת:
וכבש היו עושים מהר הבית להר המשחה. כיפין על גבי כיפין. וכיפה כנגד האוטם מפני קבר התהום. שבו כהן השורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה יוצאין להר המשחה:
לא היתה פרה רוצה לצאת אין מוציאין עמה שחורה. שלא יאמרו שחורה שחטו. ולא אדומה. שלא יאמרו שתים שחטו. רבי יוסי אומר לא משום זה. אלא משום שנאמר והוציא אותה לבדה. וזקני ישראל היו מקדימים ברגליהם להר המשחה. ובית טבילה היה שם. ומטמאים היו את הכהן השורף את הפרה מפני הצדוקים שלא יהיו אומרים במעורבי שמש היתה נעשית:
סמכו ידיהם עליו ואומרים לו אישי כהן גדול טבול אחת. ירד וטבל ועלה ונסתפג. ועצים היו מסודרים שם עצי ארזים וארנים וברושים ועצי תאנה חלקה ועושין אותה כמין מגדל ומפתחין בה חלונות וחזיתה מערבה:
כפתוה בחבל של מגג ונתנוה על גב המערכה ראשה בדרום ופניה למערב. הכהן עומד במזרח ופניו למערב. שחט בימינו וקבל בשמאלו. רבי יהודה אומר בימינו היה מקבל ונותן לשמאלו ומזה בימינו טבל והזה שבע פעמים כנגד בית קדש הקדשים על כל הזיה טבילה. גמר מלהזות קינח את ידו בגופה של פרה. ירד והצית את האש באליתות. ר' עקיבא אומר בחריות:
נבקעה ועמד חוץ מגתה. נטל עץ ארז ואזוב ושני תולעת. אמר להן עץ ארז זה עץ ארז זה. אזוב זה אזוב זה. שני תולעת זה. שני תולעת זה. שלש פעמים על כל דבר ודבר. והם אומרים לו הין והין שלש פעמים על כל דבר ודבר:
כרכן בשירי הלשון והשליך לתוך שרפתה. נשרפה. חובטין אותה במקלות. וכוברין אותה בכברות. ר' ישמעאל אומר במקבות של אבן. ובכברות של אבן היתה נעשית. שחור שיש בו אפר כותשין אותו ושאין בו מניחין אותו. העצם בין כך ובין כך היה נכתש. וחולקים אותו לשלש חלקים. אחד ניתן בחיל. ואחד ניתן בהר המשחה. ואחד היה מתחלק לכל המשמרות:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f2bdfb31a4d075655de17ab1f34fb211a1c31ac4f8c18442211425e9aa7d421f