משנה פרה · פרק 5

המביא כלי חרס לחטאת טובל ולן על הכבשן. ר' יהודה אומר אף מן הבית הוא מביא וכשר שהכל נאמנים על החטאת. ובתרומה פותח את הכבשן ונוטל. ר' שמעון אומר מן הסדר השני. ר' יוסי אומר מן הסדר השלישי:

המטביל כלי לחטאת במים שאינם ראוים לקדש צריך לנגב. במים שהם ראוים לקדש אינו צריך לנגב. אם להוסיף לתוכו מים מקודשין. בין כך ובין כך צריך לנגב:

קרויה. שהטבילוה במים שאין ראוין לקדש. מקדשין בה עד שתטמא. נטמאה אין מקדשין בה. רבי יהושע אומר אם מקדש הוא בה בתחלה. אף בסוף יקדש בה. אם אינו מקדש בה בסוף. אף לא בתחלה. בין כך ובין כך. לא יוסיף לתוכה מים מקודשים:

שפופרת שחתכה לחטאת. רבי אליעזר אומר יטביל מיד. רבי יהושע אומר יטמא ויטביל הכל כשרים לקדש. חוץ מחרש שוטה וקטן. ר' יהודה מכשיר בקטן. ופוסל באשה ובאנדרוגינוס:

בכל הכלים מקדשים אפילו בכלי גללים. בכלי אבנים. ובכלי אדמה, ובספינה מקדשין בה. אין מקדשין לא בדפנות הכלים. ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא בחפניו מפני שאין ממלאין. ואין מקדשין ואין מזין מי חטאת אלא בכלי. אין מצילין בצמיד פתיל אלא כלים שאין מצילים מיד כלי חרס אלא כלים:

ביצת היוצרים כשרה. ר' יוסי פוסל. ביצת התרנגולת. ר' מאיר ור' יהודה מכשירין וחכמים פוסלין:

השוקת שבסלע. אין ממלאין בה. ואין מקדשין בה. ואין מזין ממנה. ואינה צריכה צמיד פתיל. ואינה פוסלת את המקוה. היתה כלי וחברה בסיד ממלאין בה. ומקדשין בה. ומזין ממנה. וצריכה צמיד פתיל ופוסלת את המקוה. ניקבה מלמטן ופקקה בסמרטוט. המים שבתוכה פוסלין מפני שאינן עגולים כלי. מן הצד ופקקה בסמרטוט. המים שבתוכה כשרים. מפני שהם עגולים כלי. עשו לה עטרה של טיט והלכו המים לשם פוסלין. אם היה בריא כדי שינטל עמה כשרים:

שתי שקתות שבאבן אחת. קדש אחת מהם. המים שבשניה. אינן מקודשין. היו נקובות זו לזו כשפופרת הנוד. או שהיו המים צפין על גביהן אפילו כקליפת השום וקדש את אחת מהן. המים שבשניה מקודשין:

שתי אבנים שהקיפן זו לזו. ועשאן שוקת. וכן שתי ערבות וכן השוקת שנחלקה. המים שביניהם אין מקודשין. עשאן בסיד או בגפסים והן יכולות להנטל כאחת המים שביניהם מקודשין: