תוספות יום טוב על משנה ערכין · פרק 5 · משנה 5

שור זה עולה ובית זה קרבן. פי' הר"ב לבדק הבית. ותני קדשי מזבח ותני קדשי ב"ה:

דמי שור זה עלי עולה. בגמ' לא שנו. אלא דאמר דמי כו' אבל אמר שור זה כו' אע"ג דאמר עלי [ותנן בריש מסכת קינים איזהו נדר האומר הרי עלי] כיון דאמר זה ומת אינו חייב באחריותו עלי להביאו קאמר. פירש"י עלי להביאו לטרוח עד שיתקרב. אבל כי אמר דמי אם אבד השור הדמים לא אבדו. דהא לא אמר דמים הללו. ולא היו בעין. ע"כ. וכתבו התוס'. וא"ת א"כ רישא דקתני שור זה עולה מת השור פטור מלשלם. אפילו אמר עלי [וכו']. ואור"י דכולהו מתני' בין רישא בין סיפא מיירי דאמר דמי וה"פ דמתניתין דמי שור זה עולה דמי בית כו' פטור מלשלם. כיון דלא אמר עלי. אבל אמר דמי שור זה עלי עולה דמי בית זה עלי כו'. ע"כ. נראה מזה דל"ג במשנה בהדיא דמי. דאי גרסי' בסיפא. וברישא ל"ג. דוחק לפרש כן. ובמשנה שבגמ' ל"ג דמי כלל [*וכן בסוגיא עצמה אמרינן דמוקמינן למתני' בדמי. ועוד בתוס' בד"ה והא מדסיפא וכו':

ונפל הבית כו'. פירש הר"ב קודם שהחזיק בו גזבר. אסיפא קאי. ובדין ה"ל להקדים הדבור שאחריו מת השור כו'. שהרי מת השור מוקדם במשנה לנפל הבית אלא שהעתיק תחלה מה שמצא בפירש"י. ועי"ל משום דבמת השור תפס ג"כ הא דתנן חייב לשלם דעלה קאי לפרש. ולא אמרו אין דמים כו'. וחייב לשלם נשנה אחר נפל הבית לכך איחר וכתב שם מת השור. ועיין עוד בפרק דלקמן במשנה א' מה שכתבתי שם בד"ה קנוניא]: