ר"ש משאנץ על משנה ערלה · פרק 2 · משנה 11

שנפלו לתוך עיסה של חולין:

אחר אחרון אני בא בפרק כל שעה (פסחים דף כז.) אמר אביי לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור אבל לא קדם וסילק את האיסור אסור [פירוש דאם קדם וסילק האיסור] מכיון שנפל מותר מיד דהואיל וסילק ועדיין לא חימץ בטל והולך לו אף על פי שהועיל קצת שסייע את אחרון דהיתר לגמור חימוץ על ידו אף על פי כן בטל לו ושוב אינו חוזר וניעור אבל לא קדם וסילקו ונגמר על ידי שניהם ואינו יכול ליבטל אסור דקסבר זה וזה גורם אסור כמו שמדקדק שם מברייתא ובירושלמי (הל' א) משמע דטעמא דר' אליעזר כדבעי למימר בפסחים משום דאחר אחרון אני בא ואפי' לא קדם וסילק דקאמר התם תמן תנינן יין נסך אסור ואוסר כל שהוא חזקיה אמר כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר נפל איסור [לבסוף אסור] והיתר בסוף מותר אמר שמואל בר יצחק רבי אליעזר היא דר' אליעזר אומר אחר אחרון אני בא ובפ' בתרא דמס' עו"ג (עג:) מייתי לה ופליגי התם חזקיה ור' יוחנן ובעי לאוקמי פלוגתייהו בדרבי אליעזר ורבנן ופריך ותסברא והאמר אביי כו' ואסיק דברואין פליגי: