ור"ש מתיר. אכולה מילתא פליג ואפי' ברישא דלאו נותן טעם לפגם הוא כיון דנפל של תרומה קודם שנתחמצה בשל חולין וממהרת להחמיץ ע"י שניהן כדמפרש בפ' בתרא דע"א לר' שמעון כשהשביחו שניהם השביחו וכשפגמו שניהם פגמו ור"ש לטעמיה דאמר אפי' איסור ואיסור לא מצטרפין ורבנן דאסרי אפי' בסיפא קסברי נותן טעם לפגם אסור א"נ כדאמר ר' זירא בפרק בתרא דע"א (דף סח:) שאני עיסה הואיל וראוי לחמע בו כמה עיסות אחרות:
קריאה במקור
ר"ש משאנץ על משנה ערלה · פרק 2 · משנה 9
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Talmud Bavli, Vilna, 1880.
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 0e20aa521954d913608e5972f6699c74b253271e1496e37e2a0ba6a23f85bd9f