תוספות רבי עקיבא איגר על משנה נזיר · פרק 5 · משנה 3

[אות לג] בהרע"ב ד"ה תצא ותרעה כו'. ולא מידי קאמר. וה"ה לדידן בתמורה דהוי אפי' בטעות מ"מ אם אחר שהמיר נשאל לחכם על הראשונה והתירו החכם לומר שאינו עולה תצא גם התמורה לעדר דהוי כאילו אמר הר"ז תמורת חולין. גמרא (ותוס') וע' בפירוש רש"י וצ"ע והרמב"ם השמיט למימרא זו (בפ"א מהל' תמורה):

[אות לד] תי"ט ד"ה תצא ותרעה. דבעל מיגז גייז. באמת מבואר בסוגיא דלעיל (דף כ"א ב') דאפי' אי בעל מיעקר עקר מ"מ החטאת תמות. אבל לשון דהתוס' כך הוא וי"ל דבעל מיגז גייז וא"נ דמיעקר עקר מ"מ הא אוקמי לעיל כר"א הקפר (עמ"ש לעיל בפרק הקודם משנה ד') אבל לרבנן נפקי לחולין עכ"ל. והכל תירוץ א'. וכוונתם דלעיל לא אמרי' דחטאת תמות אלא אי משום דמיגז גייז אי משום דצריכה כפרה כר"א הקפר. אבל לרבנן היכי דמיעקר עקר נפק לחולין. עוד כתבו. ואפילו לר"א הקפר נראה דלא דמי דהתם הנדר חל רגע אחד וכו' אבל הכא לא חל הנדר אפי' שעה א' כדפרישית עכ"ל והיינו דהכא לא מיירי כלל בהתרת חכם אלא דהחכם מודיע לו דמעיקרא לא הי' לשון נזירות דמה"ט מודו ב"ש הכא דתצא ותרעה בעדר אף דס"ל לב"ש דאין שאלה בנזירות לעיל (ברפ"ב דמסכתין) (ובזה נדחו דברי התוס' חדשים כאן):