משנת ארץ ישראל על משנה ביצה · פרק 4 · משנה 1

המשנה עוסקת בהבאת חפצים בחג, וזאת לשיטת בית הלל המתירה לטלטל ביום טוב. המדובר בטלטול לצורך סעודת החג, או שלפחות חלק מהמצרכים נועדו לסעודות החג. העיקרון הוא שההעברה מותרת, אך לא בצורה השגרתית (בבלי, ל ע"א). השינוי הנדרש יש בו משום "הורדת רמה", טלטול בצורה "מקצועית" פחות המבטאת שאין זו העברה רגילה אלא פעולה ארעית. לא בכל מרכיבי העבודה נדרשה שיטת פעולה דומה. כך, למשל, "תבלין נידוכין כדרכן"¹לעיל, פ"א מ"ז. . אבל בדיני ברירה "בורר כדרכו... אבל לא בטבלה ולא בנפה"²לעיל, פ"א מ"ח. , אם כן המדיניות אינה אחידה, אך ניכר קו של שינוי שיש בו הורדת רמה של העבודה. משנתנו חוזרת על דין שנידון עקרונית לעיל בפרק ג משנה ג³כך גם מעיד הירושלמי, סב ע"ב. . החזרה נובעת, ככל הנראה, מכך שפרקנו ופרק ג מקורם בעריכות שונות, וכבר ראינו כי משנה ז היא חוליית החיבור בין שני הגושים הספרותיים.

המביא כדי יין ממקום למקום לא יביאם בסל – העברת הכדים בסל הייתה כנראה הצורה הרגילה, וכן מסופר על הקדר המהלך כדרכו ועל כתפו סל ובו כדים (משנה, אהלות פט"ז מ"ב). הסל הוא כלי ארוג מקש ויש לו ידיות. המדובר בכדים קטנים שנועדו להגשה אישית⁴בירושלמי סב ע"ב הכדים הקטנים מכונים "קורפדיא". . לעתים החזיקו את היין בכד גדול שנפחו 20-15 ליטר; כדים כאלה לא היה אפשר להכניס לסל ונשאו אותם אחד אחד על הכתף.

ובקופא – בכתיב הבבלי הרגיל בדפוס "בקופה". הקופה מופיעה בדרך כלל עם השק (משנה, בבא מציעא פ"ב מ"ח; מקואות פ"ו מ"ה ועוד), ולעתים עם הסל (משנה, מעשרות פ"ג מ"ב). ההבדל בין הסל לקופה אינו ברור, אך ייתכן שאחד מהם מרובע והאחר עגול. הקופה מהווה חציצה בתנור לעניין טומאה, כמו הכוורת, מכאן שהיא תופסת את כל נפח התנור ועל כן סביר שלקופה צורה ריבועית (משנה, כלים פ"ח מ"ב), כמו הכוורת⁵לצורת הכוורת ראו ספראי, דבורים. . ממשנת כלים משתמע כי הקופה היא כלי גדול, יותר מקנון רגיל (משנה, כלים פט"ז מ"ג)⁶קנון הוא סוג של סל שטוח. . לקופה שוליים וצדדים (משנה, כלים פכ"ז מ"ד). מכל אלה סביר שהקופה היא סל ריבועי עמוק, והסל עגול ועמוק. בסל נושאים כיכרות לחם או מצרכים אחרים. בציור הפסיפס בכנסיית טבחה רואים סל ובתוכו חמש כיכרות לחם. לסל צורת קונוס כפול, הוא עגול, בסיסו רחב, אמצעו צר ופיו חוזר ומתרחב (איור 33, תמונה 15). מובן שמהציור אי אפשר להוכיח שהמדובר בסל, אך צירוף הסל והכיכרות חוזר במקורות חז"ל (משנה, שבת פט"ז מ"ג; כלים פי"ז מ"ג ועוד).

בסל משתמשים לשימושים ביתיים, ואילו הקופה דומה יותר לכלי עבודה שמניחים בו חיטה קצורה או פֵרות⁷משנה, טהרות פ"ז מ"א; מכשירין פ"ו מ"ג; מנחות פ"י מ"א; שבת פ"ט מ"ז; כלים פי"ז מ"א ועוד. גם סלים מלאים פֵרות נזכרים במשנה, כגון שביעית פ"א מ"ב ומקבילותיה הרבות; דמאי פ"ב מ"ה; כלים פכ"ב מ"ט. .

אבל [מביא] הוא על כתיפו – את הכדים ניתן לשאת על הכתף, כיוון שאין זו הצורה הרגילה. אפשרות אחרת היא לשאת הכד לפניו – כלומר לחבקו בשתי הידיים. ייתכן שהמשפט האחרון כוונתו שמותר לשאת את הקופה או את הסל לפניו אך לא להפשילו לאחוריו, שכן בדרך כלל נושאים את הקופה במוט או במנשא מאחורי הגב, כפי שנראה להלן. כן שנינו "ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו" (משנה, כלים פי"ז מ"ד; מעשר שני פ"א מ"ד ועוד), כלומר, אם מניחים רימונים בקופה ומפשילים את הקופה והרימונים אינם נופלים – סימן הוא שהקופה היא כלי שלם. מכאן שהקופה גדולה יותר מהסל ומשמשת יותר ככלי עבודה, והסל עגול, קטן יותר ומשמש בבית.

המוליך⁸בדפוס וילנא, דו, דש: "וכן המוליך". את התבן לא יפשיל את הקופה לאחוריו – התבן הוא גבעולי הקש, אחרי תלישת גרעיני החיטה מהם. את התבן הוליכו בדרך כלל בקופה, כגון "חבית של גרוגרות או קופה של תבן שהן נתונות בחלון" (משנה, אהלות פ"ו מ"ב). כאמור, את הקופה נשא אדם מאחורי הגב; בצורה זו אין לשאת את הקופה, אלא נוטלה בידו – התוספתא משלימה הלכות נוספות כיצד מותר להביא עצים (אין מביאים עצים בקופה), והלכות דומות (פ"ג ה"י).

המשנה מניחה שמותר לשאת את התבן בחג, אף שאין הוא אלא מאכל בהמה, וזאת לפי ההלכה שהיתר אוכל נפש ביום טוב כולל האכלת בהמה⁹על כך ראו במבוא למסכת. . שאלה זו של האכלת בהמה שנויה במחלוקת תנאים: "אך אשר יאכל לכל נפש – שומע אני אף נפשות בהמה? תלמוד לומר לכם ולא לאחרים, דברי רבי ישמעאל, רבי יוסי הגלילי אומר אך אשר יאכל לכל נפש אף נפשות בהמה משמע". גם רבי עקיבא מצטרף לדעה זו¹⁰מכילתא דרבי ישמעאל, בא פ"ט, עמ' 32; מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, שמות יב טז, עמ' 21-20. ראו עוד ירו', סב ע"ב; בבלי, כא ע"א. . אם כן, משנתנו אינה כרבי ישמעאל. בסופו של דיון ארוך על היתר אוכל נפש לבהמה נוסף במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי: "לכם ולא לגוים לכם ולא לכלבים" (שם, עמ' 21). לפי המדרש שם זו עמדתם של רבי עקיבא ורבי יוסי הגלילי, שהרי לפי רבי ישמעאל אף האכלת בהמה נאסרה. דעתו של רבי ישמעאל אינה מופיעה במדרש זה. כפי שראינו לעיל זו עמדתם של תלמידי בית שמאי ורבי טרפון שאסרו חיתוך בהמה לכלבים.

מתחילים בערימות התבן – התבן מסודר בערמות. היה מקום לחשוב שערֵמה שלמה אינה מוכנה, ויש בכך גם טרחה יתרה, אך בכל זאת מותר לפתוח חבילה מעין זו בחג, אבל לא בעצים שבמוקצה – פרטי המוקצה יידונו במשנה הבאה. בשלב זה נסתפק בהגדרה שה"מוקצה" הוא מגרש שמונחים בו עצים שלא נועדו לשימוש יום יומי.

התבן, כמו גם העצים, מצויים מחוץ לבית ולחצר. התבן נמצא במחסן קרוב, והעצים במחסן רחוק יותר שפרטים עליו יידונו במשנה הבאה. גם כדי היין הנדונים במשנה מצויים מחוץ לבית; כנראה הם מובאים מהחנות, או אולי ממחסן רחוק. מצב זה שכדי היין מאופסנים בו מחוץ לחצר אינו מוכר במקורות מקבילים או בממצא הרֵאלי.