עיקר תוספות יום טוב על משנה סנהדרין · פרק 7 · משנה 5

שיפרש: שיזכיר את השם. אבל אם לא הוציא שם מפיו אלא שמע שם יוצא מפי אחר וברכו, פטור. רש"י:

ובגמרא ילפינן דהאי נוקב לישנא דברוכי הוא. ועיין תוי"ט:

כל זה כתוב בפירש"י. ולשון הר"מ, שם בן ארבע אותיות. אלף דל"ת נו"ן יו"ד. ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם תוי"ה. ואני אומר שעל שניהם הוא נסקל. ועתוי"ט:

אמור כו'. בירושלמי פריך ואמרינן ליה גדוף. ומשני אלא אותו השם שאמרתי לפניכם קלל, ובו קלל, כלומר מזכיר שם בן ארבע אותיות ואומר השם הזה הזכיר המגדף וקלל בו כלומר יכה יוסי את יוסי. ולא ידעתי למה לא כתבו הר"מ. כ"מ. ולי נראה דהר"מ סבירא ליה דגמרא דידן פליג. וקושית הירושלמי לא קשה, דמידי דהוה אמחיקת שם בסוטה, דכך צותה התורה היכי דאי אפשר בלאו הכי. ועתוי"ט:

עומדין כו'. וקורעין ולא מאחין. בגמרא ילפינן כל זה מקראי (שופטים ג'. ומלכים ב' יח) והא דלא תנן שהעדים קורעים, לפי שכבר קרעו בשעה ששמעו, ושוב אין חייבים בדילפינן מקרא. גמרא:

כמוהו. שמע מינה דכשר בדיני ממונות ובדיני נפשות ומעלה הוא דעבוד רבנן. והכא כיון דלא אפשר אוקמוהו רבנן אדאורייתא. דאי סלקא דעתך פסול, הכא משום דאי אפשר קטלינן לגברא, בתמיה. גמרא: