יש סדר למשנה על משנה תרומות · פרק 7 · משנה 2

במשנה בת כהן שנשאת לישראל ואח"כ אכלה תרומה משלמת את הקרן ואינה משלמת את החומש וכו' ע"ש. מלת ואח"כ מיותר קצת. אמנם בסנהדרין נ"א ובכריתות ז' ליתא אלא הכי איתא בת כהן שנשאת לישראל שאכלה בתרומה. ודע במשנה זו צ"ע ברש"י יבמות ס"ט ד"ה תהא מקולקלת למפרע לשלם תרומה שאכלה קרן וחומש וכו' ע"ש. היאך נקט רש"י וחומש הרי בת כהן היא ופטורה מחומש כדתנן במשנה דהכא. ואולי דקדק רש"י ממתני' דתנא ואח"כ [כפי הגרסא שלפנינו] דבא להורות בת כהן שנשאת לישראל ואח"כ וכו'. כלומר כל זמן שלא נתעברה. אבל אחר שנתעברה משלמת נמי חומש. וטעמא דמלתא דכל שאין לה זרע ורק מחמת שבעלה ישראל אסורה בתרומה. שפיר אינה משלמת החומש דאפשר לה שתשוב לבית אביה. כמ"ש הר"ב ומבואר נמי ברש"י בסנהדרין נ"א בזה"ל ואינה משלמת החומש דלאו זרה היא הואיל וראוי לחזור אם ימות בעלה וזרע אין לה ע"כ. אבל כשיש לה נמי זרע לא שייך כל כך שאפשר לה שתשוב לבית אביה שימות הבעל וגם הזרע לדעת ר' יהודה ביומא י"ג. דלמיתה דתרתי לא חיישינן וגם למאן דפליג עליו התם. מ"מ הכא גבי זרע דאפי' זרע זרעה עד כמה דורות פסלתה מן התרומה ס"ל לרש"י דלא שייך לומר הואיל וראוי לחזור וכו' מיהו לפמ"ש רש"י בכריתות ז' ד"ה ואינה משלמת חומש דלאו זרה שהרי לא נתחללה שאם ימות בעלה ותנשא לכהן אוכלת או אם זרע אין לה הדרא לתרומה ע"כ. א"כ פשיטא בנתעברה דאין משלמת החומש שהרי אפילו ביש לה זרע וזרע זרעה אכתי אמרי' שאם ימות בעלה ותינשא לכהן אוכלת וצ"ע: