מלאכת שלמה על משנה תמיד · פרק 2 · משנה 4

סידר את המערכה גדולה מזרחה וַחֲזָיָתָה מזרחה. איכא מאן דמפרש בגמרא טעמא כדי שתהא הרוח מנשבת בהן ותמהר להדליק ולמזרח משום דרוח מזרחית חזק וקשה וגם כל שערי המזרח מכוונים זה כנגד זה ונכנס בהן הרוח הרא"ש ז"ל. וז"ל הראב"ד ז"ל כדי שתהא הרוח מנשבת כלומר כדי שיבעיר יותר בטוב ומה שהיו עושין החזית כלפי מזרח יותר משאר מקומות משום דכל ענייני עסיקת התמיד כלפי מזרח אנו עוסקין לעשות כדבעי למימר קמן שנים ליום כנגד היום ע"כ. ופירש המפרש סידר המערכה גדולה אותו שזכה בתרומת הדשן כדמוכח ביומא דתנן התם מי שזכה בתרומת הדשן יזכה בסידור המערכה ובשני גזירין והא דקתני לעיל החלו מעלין בגיזרין הם מסייעין לו שהיו מעלין את העצים והוא היה מסדרן ע"כ:

וחזיתה פירש רש"י ז"ל בפ"ק דב"ב דף ד' כל חזית לשון קצה הוא וכן שנינו בתמיד גבי מערכה וחזיתה מזרחה ראשי הגיזרין וכן מחזה מול מחזה דמלכים ראשי הנסרים מוסבין זה מול זה ע"כ. אבל הרא"ש ז"ל פירש וחזיתה מזרחה עושה במערכה כמין חלון לצד המזרח כתרגום וירא וחזא לכך קורא את החלון חזית וי"מ גבולה כמז מחזה מול מחזה. והרמב"ם ז"ל פירש וחזיתה אות שיורה שמצד המזרח מתחילין לסדר את המערכה ע"כ:

וריוח היה בין הגיזרין וכו' בין סדרי העצים היו מניחין ריוח שהיו מציתין את האליתא פירוש עצים דקים משם דרך אותו ריוח ונדלקים הגדולים ע"י הקטנים. וביד פ' שני דהלכות תמידין ומוספין סי' ז' ובר"פ ששי ושם בהשגות פ' שני פירש הראב"ד ז"ל דחזיתה מזרחה ר"ל שלא יהיו הגיזרין הולכים צפון ודרום אלא מזרח ומערב והיינו ראשי הגיזרין הפנימיים נוגעין בתפוח שלא ידחקו מהלך רגלי הכהנים שהיה אמה שלא יקרעו ולא ישרפו בגדיהם ע"כ: