הון עשיר על משנה אבות · פרק 5 · משנה 20

עז פנים. והוא ירבעם, שהעיז פניו כנגד הקב"ה, בשעה שתפשו בבגדו ואמר לו חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע, ולא רצה לחזור באמור לו בפירוש לא בעינא (סנהדרין קב.), ילך לגהנם. ובשת פנים. והוא דוד שנתבייש על מה שחטא, ילך לגן עדן. על כי יתוקן קלקלתו במה שיבנה בית המקדש אשר הוא היה סיבה לחרבנו, בקבלת לשון הרע שגרם שירבעם יקבל המלכות (עי' יומא כב:), ומלכותו גרם לו שיחטא בעגלי הזהב כמשאז"ל בפירוש. וזהו יהי רצון מלפניך שתבנה בהמ"ק. וכדי שלא נחטא עוד בעזות פנים, תן חלקנו בתורתך. שניתנה לישראל מפני שעזים הם כמשאז"ל (ביצה כה:) להכניע עזות שבהם, והיינו דאמור רבנן (נדרים כ.) כל אדם שאין לו בשת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. זהו הנ"ל בישוב דקדוק חבור משנה זו, וכשתעיין היטב בפירוש המאמר שתפסו הקב"ה בבגדו כמו שפרשתיו בספרי חושב מחשבות בחלק קולות מים מאמר רוח נבואה רמז י"ו, תודה על האמת ותאמר שפירוש זה הוא כפתור ופרח:

אבות מתחיל במם ומסיים באלף, היינו אם, מפני שזאת המסכתא מדברת בדברי מוסר ודרך ארץ והנהגות טובות אשר ינהוג אדם, ודברים הללו לא יטה טבע הבן עליהם אם לא בכח האב, כדתנן (עדיות פ"ב מ"ט) האב זוכה לבן בנוי בכח וכו'. ואף האם גורמת להרע או להטיב, כי כן הזהירו ז"ל (פסחים מט.) לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח ולא ישא בת עם הארץ. וכן כתיב (משלי א, ח) שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. משום הכי המסכתא נקראת אבות, ושני קצותיה הם אם. ועוד יש רמז למאי דקי"לן דאבא ואימא בחדא נפקין ובחדא שריין כדאיתא בזהר, ועיין בספרי משנת חסידים סדר קדשים מסכת אבא ואימא פ"א פיסקא ב':