עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא בתרא · פרק 10 · משנה 3

שאין כו'. ולא חיישינן שמא לא יתננה לה עד לאחר זמן ויבא לחפות עליה, או תטרוף היא שלא כדין פירות נכסים שמכר בעלה בין כתיבה לנתינה, שהרי כל אשה צריכה להביא ראיה אימת מטי גיטא לידה. הרא"ה. ועתוי"ט:

כלומר וא"צ מדעת שניהם כמו במשנה דלקמן. ולאו למימרא דעכשיו זוכה לבעל שיהא פטור מעכשיו, דהא לא הוי דומיא דגט שאינו חל אלא לכשיבא לידה. ועתוי"ט:

גמרא. דחשש שמא תערים ותתן שובר זה ליד איש ששמו כשם בעלה ותפסיד כתובת אשתו. אבל כשמכירין שניהם, לא חשו כולי האי שמא יש עוד איש ואשה ששמותם כשמות אלו שלפנינו. אבל במלוה ומכר א"צ להכיר שניהם, דב' יוסף בן שמעון אין מוציאין עליהן שטר חוב, וכ"ש שטר מכר. הה"מ. וכלומר משא"כ שובר דיכול לפטור עצמו מאיזה יוסף בן שמעון שריצה:

שכר. הגט, דכתיב וכתב ונתן. ושכר השובר, דזכותו הוא דלא תהדר ותגכה כתובתה זימנא אחרינא. הר"ש. ועתוי"ט:

ללוה. וניחוש שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ואתא למטרף לקוחות שלא כדין. א"ר אסי בשטר אקנייתא דהא שיעבד נפשיה. אביי אמר עדיו בחתומיו זכין לו. גמרא:

ואין כו'. ואף אם בא מלוה לעדים וא"ל אני מלוה לפלוני מנה. כתבו השטר ויהיה בידכם ואם יבא לוה היום ויאמר לכם כי כן הוא האמת תקנו ממנו ותתנהו לי ואם אין תקרעהו. אעפ"כ אין כותבין, לפי שבשעת כתיבה הוא שקר ויש לחוש אולי מערים הוא. המגיד. וכולה קפידא בחתימה היא. ב"י:

משום דמקבל העיסקא הוא המבקש ורוצה בעיסקא יותר מן הנותן. ודומיא דאריסות כו' לקמן:

אע"פ כו'. לפי שאינו מפסיד ללוקח, שכתיבת השטר אין מחייב ללוקח ליתן מעות שלא מדעתו דכיון דכותבין שטר למוכר אע"פ שאין לוקח עמו. פשיטא שיכול לומר שלא מדעתו נכתב השטר. טור. ועתוי"ט:

ללוקח. ואע"פ שקנו מן המוכר שהקנה לפלוני שלא בפני הלוקח ובא הלוקח שיכתבו לו השטר אין כותבין דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד שלא בפניו. הרמב"ן. ולפוסקים דעומד לכתיבה אפילו שלא בפניו, י"ל כמו שכתבתי גבי מלוה (אות יג):

והלוקח כו'. פשיטא, לא צריך במוכר שדהו מפני רעתה. גמרא. פירש ר"ש, מום גדול שבה כו'. סר"א דהנאה דידיה הוא כו', קמ"ל כדאמרי אינשי זבנת קנית, זבין אוביד: