עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא בתרא · פרק 3 · משנה 3

שלא כו'. אע"ג דזו פשיטא, קמ"ל דמהו דתימא דלמא שטרא הוה ליה ואירכיס, ואיהו סבר אי אמינא מזבן זבנא לי האי ארעא אמרו לי אחוי שטרך, הלכך נימא ליה אנן דלמא שטרא הוה לך וארכס, כגון זה פתח פיך לאלם הוא. קמ"ל דלא. גמרא:

דאין אדם בקי בקרקעות אביו האיך באו לידו. הר"ש:

ולא בחזקת שלוש שנים מיירי דסתם אומן לא שייך אלא במטלטלין וחזקת שלוש שנים לא נאמרה אלא במקרקעי, אבל במטלטלי מי שהוא מוחזק בשל חבירו אפילו שעה אחת ואנו רואים שיוצאים מתחת ידו אע"פ שיש לחבירו עדים שהיה שלו, נאמן זה המוחזק לומר לקוח הוא בידו, דסתם לוקח מטלטלין מחבירו בלא עדים הוא קונה ובלא שטר, חוץ מדברים העשויין כו' ואמר לקוחין הן בידי דאינו נאמן. הר"ש ועתוי"ט:

אין הכוונה בפנינו ב"ד כשהוא טוען עליו, דודאי הוא נאמן במגו דלא הראהו. אלא כלומר שהוא מצוי בפנינו ב"ד, ע"י עדים שראהו בידו קודם שבאו לפנינו בסמוך מיד, שלא היה יכול להחזיר ביני הכי קודם שבאו לטעון בפני ב"ד:

אם נתנו שלא בעדים הוי מצי למימר להד"מ ואם נתנו בעדים יכול לומר החזרתיו לך הר"מ. וכתב עוד והאי נאמן ר"ל אחר שישבע כו'. בטענת לקוח ; נשבע היסת ונפטר. ולטענת כך פסקת, נשבע בנקיטת חפץ ונוטל:

השותפים כו'. כשידוע בעדי שהוא שותפו או אריסו או אפטרופסו. אבל אם אין ידוע זה בעדים אלא שהודה מעצמו ואמר הן הוא שותפי ומכר לי, נאמן במגו שהיה יכול לומר לא היה שותפי מעולם. הר"מ:

שכן דרך השותפין לאכול זה פירות ג' או ד' שנים ואח"כ יאכל זה כמו כן. הר"ש:

משמע שאכלה כולה ולא חציה ורוצה להחזיק באותה החצי שנפלה לחלקו. ונפקא מינה בשהחצי ההיא טובה מהחצי השניה. וכן הוא דעת התוס' דבעינן דנחית לכולה. ועתוי"ט:

שרגילין לשמור שדות זו מעולם הן ואבותיהן באריסות ולא היו יכולים להחליף באריסים אחרים. הר"ש. ועתוי"ט:

והאפוטרופין. שהרי הכל בידם ויוכלו לאכול כרצונם. נ"י:

אין כו'. בנכסי מלוג. אבל בנכסי צאן ברזל כבר הן כתובים עליו. הר"מ:

לאב כו'. כל היכא שלא חלקו ולא נתפרדו זה מזה אינן מקפידין זה על זה במה שמחזיקין זה מזה. גמרא:

וגם יש מהן דהויין חזקה וצריך שלש שנים הר"ש:

לאו דוקא, דה"ה אם מודה לו. ר"ש:

מתנה. וה"ה למוכר דקנה לוקח בחזקה:

עיין מה שכתבתי ריש פרק קמא אות ד':

כדי שיכנס בה. הר"ש:

כ"ש. כלומר כל שהועיל בגדרו ופרצתו אע"פ שעשויה כבר אלא שהשלימה והואיל בהשלמתו. גמרא: