ונמצא משתמש בקרקע של חבירו וידרוס עליו. ולפי"ז אתיא שפיר מתניתין אפילו כר"י שאין לו רשות לדרוס קרקע חבירו. נ"י:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא בתרא · פרק 2 · משנה 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ה"ה לשדה לבן ומטעם דבסמוך:
ולא משום עבודת הכרם אלא משום דהוו אילנות גרמא דגירי לגפנים דכשעולה למגדריה לדקל מפריח העופות על הגפנים וה"ל גירי, שכן נוח להן לפרוח מן האילנות שהן גבוהים לגפנים שהם נמוכים יותר מאילנות לאילנות או מגפנים לגפנים. ובד"א סגי, משום דטפי מהאי שיעורא לא הוי גיריה. נ"י. ומהאי טעמא כתבו התוספ' דהכא בנוטע דקלים, אבל בנוטע גרעין לא, דלא הוי גירי דיליה:
ואינו חושש שמא ייבש האילן של חבירו שזה בתוך שלו הוא חופר. הר"מ:
שלו. קאי אשני בבות בחופר וכן בחורש. סמ"ע:
כלומר דמהאי טעמא דשיעור יניקתן היא עד ט"ז אמה משום הכי אמרינן שהחזיק בשדה חבירו שיינקו ממנו עד ט"ז אמה ולפיכך כל שהוא מוציא בתוך ט"ז אמה העצים לבעל האילן כיון שהחזיק בשיעור זה שיינקו ממנו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 30654cc7882f4cf4f3bfd6e6ab9fba8874a32e8790b3adc139c39b8a4de0370d