עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא בתרא · פרק 4 · משנה 9

התבואה כו'. ואע"ג דצריכא לארעא. גמרא. ופירש לשוטחה בשדה לאחר קצירה להנפח התבואה מריח הקרקע ולייבש. ר"ש:

והרי הוא כמו שמוכר לחבירו שתי שדות ויש לו שדה אחרת בתוך השתים. ואם אמר לו שתי השדות וכל מה שבתוכן אני מוכר לך דלא מכר השדה השלישית שביניהן, אף כאן שדה אחת מכר לו ולא שתי שדות. ומחיצת קנים וכו' חשובין שדה בפני עצמה. ר"ש:

בטיט. ואע"ג דמחברא לארעא. גמרא דכיון דטוחה בטיט אינה מטלטלת עוד וחשיבה ויש לה שם בפני עצמה והרי זה כמוכר השדה שלא מכר את הבית כו'. ר"ש:

וז"ל הנ"י, ואע"ג דמחובר בטינא כלומר הכלונסות, כיון שאינה טוחה ומכוסה מלמעלה בטיט:

הבור. וה"ה דות, וחדא מנייהו נקט ועתוי"ט:

הגת. גת שכיח בשדה דהיינו כרם בכלל כדלעיל. אבל בית הבד שכיח בעיר ולפיכך במוכר העיר תנן בית הבדין ולא תנן גת. ובשדה תנן גת ולא בית הבד:

החזיק. בגר דאין דעת אחרת מקנה ואין צד שיקנה אלא בחזקה, תני החזיק. אבל באחין דאיכא נמי קנין א"נ חזקה גרועה, תנן זכו:

משום דכשאינן בכלל שדה הויין כשדה בפני עצמה ודמיא בשתי שדות להכי נקטינהו לאשמועינן דהוו כאין מיצר ביניהן, ואע"ג דבור ודות הוו רבותא טפי לענין זה כו'. ובאחין נקט בור ודות ולא נקט הא דב' שדות משום דלא שייכא אלא בדין חזקה. אבל בשאר קנינין לא שייך חלוק מיצר מפסיק כו' דהוה כנתן דמי כולן דקנה כולן אפילו מיצר מפסיק:

וגידולי הקדש נינהו. ר"ש. ועתוי"ט: