עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא בתרא · פרק 1 · משנה 2

גמרא. דאי לאו הכי קשיא, דבגנה משמע דאי סתמא לא מחייבינן, ובבקעה משמע דאי סתמא מחייבינן, והא גנה חמורה מבקעה:

לגדור. אבל בחצר לא אדכר תנא מקום שנהגו כלל, משום דהיזק ראיה דחצר שהוא מקום תשמישו של אדם חמיר טפי דמקפידין בו יותר מבגינה שהיא משום עין הרע בלבד. הרשב"א:

ז"ל הר"מ בפירושו. מי שמכר גינה סתם ולא זכר שהיא מעורבת עם גינת פלוני מחייבין ללוקח לעשות מחיצת הגדר ואפילו במקום שנהגו שלא לגדור אבל בקעה כו'. ועיין סוף פרק ז' משנה ד'. ועתוי"ט:

בבקעה. שדה לבן. רש"י. שהיא שדה תבואה שאין העין שולט בה כל כך כמו בגינה שיש בה ירק הרבה. נ"י:

פירוש חזית, מחזה, כלומר דבר הנראה להודיע למי תוא הכותל. הר"מ:

ועושין כו'. ובגמרא, לא יעשה לא זה ולא זה. ומשני בגון דקדים אחד ונכנס לרשות חבירו ועשה שם חזית אשמעינן שיעשה גם השני. ופריך ותנא תקנתא לרמאי קמ"ל, בתמיה. בשלמא רישא דתני דיני דכונס תנא תקנתא, אבל הכא בשניהם רוצים לא איצטריך לדינא. אמר רבינא בהוצא עסקינן. פירש"י מחיצת נסרים. וקמ"ל דמהני חזית, ולא אמרינן קופלא דטינא מעלוי הוצא לא ידע. ולפי"ז כתב הרא"ש דהוא הדין דחזית מהני לחצר שאין בו דין חלוקה. ולא תני ליה משום דלא תני דינא גביה:

ומכאן. לשון הטור יעשה כל אחד ואחד סימן כזה לצד חבירו: