ברטנורא על משנה מנחות · פרק 4 · משנה 1

התכלת אינה מעכבת את הלבן. אע״ג דמצוה לתת שני חוטין של תכלת ושני חוטין של לבן, או חוט אחד של תכלת ושלשה חוטים של לבן, אפילו הכי אין זה מעכב את זה, ואם נתן ארבעתן [של תכלת או ארבעתן] של לבן, יצא:

תפלה של יד אינה מעכבת של ראש. רמב״ם כתב, דוקא ששתיהן מצויין אצלו, אבל אם אין מצויה אצלו אלא אחת מהן, לא יניח האחת עד שימצא האחרת, גזרינן שמא יטעה ויסמוך על אחת תמיד. וזה דלא כהלכתא, דמאן דאמר הכי בגמרא [מנחות מ״ד ע״א] הדר ביה מכח מה שהקשו לו ואלא מאן דלית ליה תרתי מצות חדא מצוה נמי לא לעביד, בתמיה. והלכה, בין ששניהן מצויין אצלו בין שאין מצויין אצלו אינן מעכבות זו את זו, וכן הורו כל רבותי הלכה למעשה:

הסולת והשמן. של מנחת נסכים:

אין מעכבין את היין. של נסכים שאם הביאו את היין בלא סולת ושמן מנסכו:

המתנות של מזבח החיצון. כגון ארבע מתנות של חטאת:

אין מעכבות זו את זו. שאם לא נתן אלא אחת כיפר. דכתיב (דברים י״ב:כ״ז) ודם זבחיך ישפך, שפיכה אחת משמע: