מ"ש הר"ב דשחת נקצר לבהמות. כתב עלה רבינו הגאון מוה' עקיבא שליט"א [באות י"ח] וז"ל משמע אבל לאדם לקליות כו'. וצ"ע עכלה"ט. והנה קול עלה נדף. מדכתב כן גם הר"מ. נ"ל דכוונת רבותינו. או למנקט רבותא אליבא דרבנן. דאפי' בקוצר לבהמה אינו מפסיק. או דטעמא יהיב. דמדרוב קציר שחת הוה לבהמה. אפי' נתכוון הוא לאדם. בטלה דעתו אצל כל אדם (כפסחים ד"ו ב'): השיבני רבינו הגאון הנ"ל ידעתי שידוע לכבודו גודל הדוחק בזה. וחידוש ראיתי כעת. שהאיש אלקי הגאון מהר"א ווילנא זצ"ל בספרו שנות אליהו. כ' ג"כ כהר"ב ובמפורש יותר וז"ל כיון שקצר לבהמה ולא לאדם. לפיכך מפסיק. עכ"ל הגאון רבינו הנ"ל: שבתי וראיתי כדי להצדיק גם דברי מאיר עינינו הגאון רב"א זצוק"ל. נ"ל שרבותינו כולם כתבו כן על פי הירושלמי הכא. דר"ז ס"ל דר"מ בשיטת ר"י אמרה. וכדי דלא לאוקמה למתניתין בתלתא תנאי כקו' הבבלי במנחות שם. ע"כ ס"ל לירושלמי דר"מ נמי רק לבהמה קאמר. כך נלפע"ד העני בדעת:
קריאה במקור
בועז על משנה פאה · פרק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3a723f7088895fec4d70f9d3f198f6d7123bb579074b4c5c5d73c4cf4bf2fa8c