חֲמִשָּׁה קִנְיָנִים קָנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ. חמישה דברים ברא האלוהים והם לדידו כרכוש היקר יותר מכול. השורש קנ"ה כולל בתוכו הן את המשמעות של יצירה ובריאה, והן את המשמעות של רכישה וסיגול.
קריאה במקור
פירוש ישראלי חדש על פרקי אבות · פרק 6 · משנה 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וְאֵלּוּ הֵן: תּוֹרָה – קִנְיָן אֶחָד, שָׁמַיִם וָאָרֶץ – קִנְיָן אֶחָד, אַבְרָהָם – קִנְיָן אֶחָד, יִשְׂרָאֵל – קִנְיָן אֶחָד, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ – קִנְיָן אֶחָד. ותביא המשנה ראיה לכל הקביעות האלה מפסוקי מקרא שנמצא בהם השורש קנ"ה.
תּוֹרָה מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז" (משלי ח, כב). אלה הם דבריה של החכמה, המזוהה בידי חז"ל עם התורה, הקובעת כי ה' קנה־יצר אותה עם בריאת העולם, בראשית מפעלות הבריאה. נראה שהתורה נזכרת ראשונה בעקבות המסורת אודות יצירתה עוד קודם לשאר הדברים, המנויים להלן על פי סדר התגלותם בהיסטוריה העולמית.
שָׁמַיִם וָאָרֶץ מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (ישעיה סו, א), וְאוֹמֵר: "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶך" (תהילים קד, כד). הפסוק מספר תהילים מלמד כי הארץ היא קניינו של האלוהים, ואילו הפסוק מספר ישעיה מזכיר בצד הארץ את השמים, ועל שניהם הוא קובע שהם נועדו לשימושו של האלוהים, כרכושו הבלעדי.
אַבְרָהָם מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (בראשית יד, יט). במילים אלה בירך מלכיצדק מלך שלם את אברהם, ולפי פשוטו של מקרא "קונה שמים וארץ" הוא האלוהים. קשה להבין כיצד ניתן להציג לפי פסוק זה את אברהם כקניין, ואכן במקבילות (כגון מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח ט) נמנים רק ארבעה קניינים, ואברהם איננו אחד מהם. עם זאת בדוחק אפשר לטעון, כי הזכרת אברהם בפסוק זה באה לומר שגם הוא, כמו השמים והארץ, קניינו המיוחד של האלוהים.
יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ" (שמות טו, טז), וְאוֹמֵר: "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם" (תהילים טז, ג). הפסוק הראשון, משירת הים, קובע מפורשות שעם ישראל הוא קניינו של האלוהים, בעוד שהפסוק השני מובא כדי ללמד שה"קדושים אשר בארץ", הם ישראל, הריהם כחפץ שיש לאדוניו עניין מיוחד בו.
בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן? דִּכְתִיב: "מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" (שמות טו, יז), וְאוֹמֵר: "וַיְבִיאֵם אֶל גְּבוּל קָדְשׁוֹ הַר זֶה קָנְתָה יְמִינוֹ" (תהילים עח, נד). ובפסוקים אלו נאמר כי את ההר שעליו נבנה המקדש אכן "קנה" האלוהים, ובמו ידיו כונן עליו את המקדש.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Pirke Avot, a New Israeli Commentary, by Avigdor Shinan; Jerusalem, 2009
- רישיון המהדורה
- CC-BY
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002690779
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f565a6906543f6faf803d623529f4fd4c91f94a8a4a1979c608ee0b02775ba85