עיקר תוספות יום טוב על משנה תמיד · פרק 1 · משנה 4

הזהר. אע"פ שהוא יודע בדבר צריך להזהירו, שהוא הולך יחידי ושמא ישכח ויגע, ומתוך שמזהירין אותו נזהר. מפרש:

עד כו'. דלינה פוסלת מן קדוש ידים ורגלים, וצריך לחזור ולקדש. מפרש:

והרי כו'. כל זה היה אומר לו, הרי המחתה נתונה כו'. מפרש:

במערבו. כלומר באלכסון [היא נתונה] ממוצעת בין כבש למזבח בזוית הכבש היא נתונה אצל מקום שכלה הכבש, דהיינו בין הכבש למזבח. מפרש:

אין כו'. שבין אולם למזבח אין אדם יכול ליכנס בהן אלא בשעת עבודה, וכבש הוא כמזבח לכל דבר. מפרש:

ולא נר כו'. לפי שהולך יחידי. מפרש. ונראה לי שרוצה לומר דמשום שהולך יחידי הוה אמינא שיהיה נר בידו, קמ"ל מתניתין דלא:

לא כו'. לפי שהיו מצד אחר של כבש במזרחו דהא גובה הכבש שהוא גובה הרבה אמות. היה מפסיק. מפרש:

ולא כו'. מפני שרוצה לומר עד שיהיו שומעין כו' תני ולא היו. כו'. מפרש:

עת לקדש. [עיין פרק ג' משנה ב'. ב"ד]. מפרש:

דאשר תאכל האש כתיב:

לצפון. כלומר, לא היה מהלך כדרכו דרך מזרח ויוצא חוץ לעזרה אלא הופך פניו לצפון העזרה דהיינו לדרום המזבח:

הלך כו'. וא"ת הא בעינן ושמו אצל המזבח, ונהי דכבש כמזבח לכל מילי, מכל מקום היה לנו לקרבו אצל המזבח ועדיין הוא רחוק מן המזבח עשרים אמה. ואמר לי רבי. דמוהשליך כו' דייקינן דקים ליה לרבנן דלא מיקרי השלכה פחות מעשרים אמה, ועולת העוף היא נעשית על קרן דרומית מזרחית, הלכך מניח את הדשן רחוק מן המזבח עשרים אמה מקום שנותנים שם מוראה ונוצה כו'. מפרש:

מוראת כו'. וכל אלו נבלעים במקומן. אבל תרומת הדשן נראה לי דלא היתה נבלעת, כדמוכח ביומא דף כ"א ובכריתות דף ו'. מפרש. אבל התוס' ביומא שם ובזבחים דף ס"ד כתב דאין ראיה. ועתוי"ט: