דהא דכתיב ואל יבוא בכל עת אל הקודש, דדרשינן במנחות דקודש הוא ההיכל באל יבא, ואל מבית לפרוכת כו' במיתה. ומלשון הר"ב משמע דכל השתחויה שריא ולא הויא שלא לצורך. ועתוי"ט:
קריאה במקור
עיקר תוספות יום טוב על משנה תמיד · פרק 7 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ששמע כו'. ע"י פעמוני זהב שבשולי המעיל:
יוצא. פירוש, יוצא ממקומו באשר הוא שם ורוצה ליכנס להיכל, קדם הוא והגביה כו'. אבל הר"מ העתיק כו' ויכנס להיכל וישתחוה וכיון ששמע הסגן קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא מגביה לו את הפרוכת. נראה דשהוא יוצא היינו מההיכל כו'. וקשה, דלמה לא מגביה נמי בכניסתו לשם. ונראה לי שהיה, הפרוכת כל היום מוגבה ועומד ע"י קשרים ויתרות ליכנס ולצאת הכהנים הצריכים לעבודת מנורה ומזבח פנימי, אלא שכשנכנס הכהן גדול היו מסירים הפרוכת מהקשרים ויתרות כדי שיהא נתלה על עמדו, וכבוד גדול נעשה לו לכהן גדול בזה להצניע אחריו הקודש כאלו מתיחד שם עם השוכן בבית ברוך הוא, ולפיכך אחר שחזר ורצה לצאת הוצרך להגביה, ולא כן בשעת כניסתו. כן נראה לי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- On Your Way
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- http://mobile.tora.ws/
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: ba9c517862347f6a54b45b9d996857b46e759fe512af679ce1b1c371c19f4fee