עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא · פרק 4 · משנה 3

שחטו. נראה דהכי נמי קרצו ומרק אחר על ידו כמו בתמיד בפרקין דלעיל אלא שקצר התנא בלשונו וסמך אדלעיל דזיל בתר טעמא:

ממרס. והמלה עברית ביחזקאל מ"ו ושמן שלישית ההין לרוס את הסולת ובארמית מתורגם מרוח אשך דמריס פחדין:

ומדנקט בעזרה שמע מינה תרתי. חדא דאולם והיכל חדא קדושה. ואולם נמי א"מ מיקרי והוא סברת רבא בגמרא ועוד שמע מינה דחוץ לאולם בכל העזרה לא פרשי בשעה שמקטירין לפני ולפנים כתנא קמא דסוף פרק קמא דכלים כפירוש הר"ב שם. אבל כפי הנראה מסוגיא דגמרא דהכא דליכא פלוגתא בהכי. ולר"י נמי לא פרשו בין האולם ולמזבח בשעה שמקטיר לפני ולפנים. תוי"ט:

וחותה. לשון עברי הוא לחתות אש מיקוד. הר"מ:

המעוכלות. כמו המאוכלות באל"ף שמתחלף בעי"ן שהם ממוצא אחד. ופירש הר"ב שם הגחלים שבאמצע האש שנתאכלו היטב והן קרובים להיות דשן. ועתוי"ט:

שבעזרה. לכאורה היינו דבין רישא לסיפא דברישא מונה מן ההיכל ולחוץ והכא מונה מירידתו מן הכבש והוא פונה למול ההיכל דאי לאו הכי אלא דהכא נמי ברובד דלעיל מיירי. מאי שנא דהכא תנן שבעזרה וברישא תנן שבהיכל ואמרינן תני של היכל. ומיהו בירושלמי נראה דבחדא רובד מיירי דאמר ארישא כיני מתניתין על כו' שבעזרה: