עיקר תוספות יום טוב על משנה יומא · פרק 7 · משנה 3

קדש כו'. דאלו קרא באצטלית כבר קידש קודם שפשט בבגדי בוץ ואינו צריך עתה אלא טבילה וקידוש. הרא"ש:

דאמרינן בגמרא דמתניתין לאו מתקנתא הוא דהא לא קאמר פר ושעיר ואימורי חטאת אימתי עביד להו אלא כדקתני בברייתא כמ"ש הר"ב. ופירוש התוספ' דמ"מ לאו משבשתא הוא ושייר. עתוי"ט:

עם תמיד כו'. קאי אז' כבשים ופר העולה נמי עם של שחר וכדכתב הר"ב מטעם הגמרא:

לפי שהוא מן המוספין היה ראוי להקדימו אלא דקרא קאמר מלבד כו' ומיהו בתריה לא מאחרינן ליה:

והא דלא קתני להו משום דר"א מודה לו דטבילה שלישית הוי:

ונ"ל דטעמו משום דואת חלב החטאת כתיב בתר ויצא ועשה את עולתו:

ור"ל בטבילה ד' וטעמא מפורש בגמרא דכתיב ובא אהרן כו' ופשט את בגדי הבד אשר לבש. כלום אדם פושט אלא מה שלבש ומה ת"ל אשר לבש שלבש כבר. אלמא זו היא פשיטה שניה ש"מ דיש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להך ביאה כו' ובהוצאת כף ומחתה איירי. וכיון דש"מ דאיכא הפסק. ש"מ דהך קרא שלא כסדרו ודכתיב בתריה ויצא ועשה את עולתו כו' מוקדם לשל זה:

בטבילה חמישית. רש"י. ועתוי"ט באריכות: