לחם שמים על משנה תרומות · פרק 10 · משנה 11

כל הנשלקים עם התרדים. לפום מאי דכתיבנא לעיל דסתם כבוש פחות מסתם שלוק ונכבשין דווקא תנן במ"י. צ"ל דלא פליג ר"י אמתני' דלעיל אלא פרושי קמפרש. דאף על גב דאמרן לעיל דכל הנכבשין זע"ז מותרין. קמ"ל דהני מילי בכבישה. אבל בשליקה אפי' כל שאר ירקות מלבד חסית. נאסרין כשנשלקין עם התרדין:

אי נמי איכא למימר דתרדין מין חסית הוא וחריף מכולן. והשתא ר"י לקולא אתי ופליג אתנא דלעיל דאוסר אפי' בכבושין ובכל החסיות. ופליג עליה בתרתי דס"ל דאין נאסרין אלא ע"י שליקה. ועם תרדין דווקא:

ואפשר דאף לפ"ז לחומרא פליג. ומודה בכבישה דאוסרת בכל החסיות. מיהא בחסית של חולין עם ירק של תרומה. שמעיה ר"י לת"ק דמתיר ולא שני ליה בין חסית לחסית. וקאמר ליה ר"י בכולהו מודינא לך. לבר מתרדין דאלימי טפי. דלא שנא תרדין של תרומה. ל"ש של חולין עם תרומה. אוסרין ונאסרין שבולעין ופולטין. וא"צ להאריך בפי' מחלוקתו של ר"י לשטת הר"ש ע"פ הבנתו בירושלמי. כי מובן הוא מאליו ע"פ מה שכתבתי. וישמע חכם ויוסיף לקח. וי"ל על הרב תי"ט כאן שתפס לו בפשיטות דשלוק הוא בישול יותר מדאי. וזה בהיפך ממ"ש לעיל מדברי הר"ש. וכמו שהוכיח הוא ז"ל עצמו ממס' מעשרות. ודעתי כבר ראית למעלה שהשלוקה דכבד היא גמר תיקונה ופחות מבישול גמור. ולא מוכח מידי לענ"ד מהא דאיתא בפרק כ"ה שלוקה אוסרת דמידי גבי מבושלת תניא וק"ל:

כל המתבשלין. לדידן ניחא טפי הך סידורא דכל חד לטפויי אתי. ונקט תנא חומרי חומרי. דקאמר ת"ק אפי' כבישה אוסרת. ואתא ר"י למימר דאינה אוסרת אלא שליקה עם תרדין. ואתי ר' יהודה לאשמועינן דאפי' שליקה נמי לא. אלא בישול לחוד הוא דאוסר. ואפ"ה כל מין עם מינו אינו נאסר אלא עם הבשר:

הכבד אוסרת ואינה נאסרת. איכא לאוקמה בשליקה גרידא. ואנשלקים דלעיל קמהדר. ולא קאי אמתבשלין דקמיה:

והא דאמרינן פכ"ה [ד' קי"א ע"א] שלוקה אוסרת ונאסרת. אפשר דמודה בה ר"י ב"ן. לפום מאי דכתיבנא דתרי גווני שליקא נינהו. והכא בבישול קל ורתיחה מועטת עסקינן. דקרויה שליקה במשלתינו. והתם בשלוקה כל צרכה מיירי כנז'. ואב"א בבשולה מיירי הכא. ומ"ד בגמרא שלוקה אוסרת ונאסרת פליג עליה. וס"ל דאפילו שלוקה אוסרת ונאסרת. וכ"ש מבושלת. ולעולם שליקה פחותה מבישול: