לחם שמים על משנה נגעים · פרק 8 · משנה 6

פרחה מזו לזו עתי"ט לשון מהר"ם. דכל כמה דלא נזדקק ליה כהן כו'. לא אבין לו. כי מי יגיד לנו זה. דלא איירי בנזקק לכהן.

ע"ש ועוד כו' לתני סתמא פרחה בכולו. הא לא דיוקא הוא. רבותא אשמעינן. אע"ג דפרחה מטהורה כו'. אימא הו"ל פורח מטהור. ע"ש אבל אם פרחה מן הטהורה ברישא לצד חוץ כו' הו"ל פורח מן הטהור. לא ירדתי לסוף דעתו בזה. והא ודאי כי פרח לחוץ. הוה ליה פשה וטמא. וכי הדר פרח. הו"ל פורח מטמא.

בשפתו העליונה חצי גריס כו' וכ"כ הר"ש. וכלומר מאחר דע"י דבוק נראה כגריס הוי טמא. זה הכלומר הוסיף תי"ט מדעתו. ולא ניחא להר"ש בהכי. איברא להר"ש אפכא הוא. וה"פ דמתני' חצי גריס בשפה עליונה כו' וחצי בתחתונה. לא מצטרפין כגריס אע"פ שנראים כאחד כשמדובקים. אינו טמא. וממילא כשפרח אח"כ בכולו. הו"ל פורח מטהור. ולשונו של פיר"מ מגומגם. והוא הטעה לתי"ט. אמנם מהר"ם (לפמ"ש תי"ט בשמו) הפליג בחנם.