ד"ה ראה. דמש"ז ילפינן דיו כו'. קשה דאי אמרת דיו נימא דדוקא לענין טומאת ערב אבל להצטרף לשניה לטומאת מו"מ ולספירת ז' לא. אלא ע"כ צ"ל כמש"כ התוס' שם בד"ה מאי לאו דזב גמור איתקש. וא"כ לקרבן נמי. וי"ל בדוחק דלהכי אהני דיו. ולי י"ל משום דרבנן דרשי והזב חדא זובו תרתי לזכר (הביאו התוי"ט בדבור הסמוך לקמן) ופרש"י ע"כ יש לו דין זכר שאינו מטמא באונס מכאן ואילך כו' ע"ש. הרי להדיא דשתי הראיות יש להן דין זכר והיינו לענין קרבן. ועי"ל דלהכי הטיל הכתוב מיעוטא דמבשרו בין ראיה ראשונה לשניה ללמד דלענין קרבן מיהא ממעטינן אפי' ראשונה:
קריאה במקור
רש״ש על משנה זבים · פרק 2 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b5058aa9f17d3f16f43e4b85d92895dda4bc2e18015d1175331b88ac3f680ae6