ד"ה וכל שהזב. וצ"ל דמיירי שלא הוסט כו' עד סופו. עי' מש"כ בס"ד בפ' דלעיל מ"ו:
קריאה במקור
רש״ש על משנה זבים · פרק 5 · משנה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ד"ה אצבעו דלא בעינן שינשא רובו של זב כו'. נראה דל"ד הרב ז"ל בזה די"ל דהטהור מלמעלן וכן בסיפא הטמא מלמעלן היינו ברובו ודוקא מלמטן הוא דקאמרה מתני' אצבעו ודומיא דמשכבו במ"ה:
בא"ר והמסיט את הזב וכו' משכב ומושב ע"י כף מאזנים כו' אבל היסט לא קתני משום כו' ע"ג המשכב טהור חוץ מן האדם כו' אבל היסט דמשכב לא מטמא כו'. לכאורה תימה דבכה"ג דהיינו ע"י כף מאזנים גם המשכב מטמא את האדם כדתנן לעיל ספ"ב והמשכב מטמא אה"א כו' נתלה. וי"ל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b5058aa9f17d3f16f43e4b85d92895dda4bc2e18015d1175331b88ac3f680ae6