ראה אחת ובשני הפסיק ובג' ראה שתים כו' אר"א ב"י מודים כו'. הנה לת"ק לא פורש באם רואה שתים ובשני הפסיק ובג' ראה אחת מה דיניה. ובתוספתא איתא שאמר ר"ע (אשר הוא הת"ק דמתני') דבזה לא נחלקו שאין זה זב גמור (כ"ה הגי' בד"י וכן העתיקה הר"ש). ולכאורה איפכא מסתברא (וכסברת ראב"י). ולזה נראה שהגיה הגר"א ז"ל שהוא זב גמור כי כן העתיקה בא"ר וכ"ה הגי' בתוספתא שנדפסה עם פירושו ז"ז אשר לא אפונה שעל פיו הוגה כן. אבל לפי גי' זו תמוה מה דאיתא שם אר"ע לר"ש (שאמר שם משום ראב"י שבמתני') לא כל הקופץ משתבח אלא הנותן את הטעם כו'. והלא גם לר"ע צריכין לאותו טעם עצמו. ועוד קשה לגירסתו דה"ל לפרושי במתני' דבזה מודו ב"ה. דעתה נוכל לטעות דתני כן לרבותא דב"ש עי' תוי"ט ריש טבו"י ובמש"כ לקמן ובמ"ב:
קריאה במקור
רש״ש על משנה זבים · פרק 1 · משנה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תוי"ט ד"ה ובשלישי. דאילו אחת לב"ה כו'. ולעד"נ דגם לב"ש אינן מצטרפות ב' ראיות בג' ימים כמו דאינהו מודו בג' ראיות בד' ימים דאינן מצטרפות כדאיתא בתוספתא ע"ש:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b5058aa9f17d3f16f43e4b85d92895dda4bc2e18015d1175331b88ac3f680ae6