רא"א אף הנושא. משמע דקאי על כל הני דחשיב הת"ק. ותימה דבב"ק (כה) איתא דס"ל דש"ז של זב אינה מטמאה במשא. וצ"ל דלא קאי אלא אשארא. ולפלא שלא העירו המפרשים בזה:
קריאה במקור
רש״ש על משנה זבים · פרק 5 · משנה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תוי"ט ד"ה ואחד המסיט בסופו. צ"ע דלא קתני נושא ונישא. תמוה דהרי גם הרמב"ם מודה בנישא דהיינו שהאדם מלמעלה והם מלמטה דא"מ בלא הסיט כמש"כ בעצמו לעיל מ"ג בסד"ה כל הנושא ונישא:
ד"ה ר' אליעזר אומר. אבל הר"ש כו' וקאמר איהו אף הנושא כו'. והרא"ש הוסיף וה"ה נישא וזה תמוה ועי' ר"ש פ"א דכלים מ"ג:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b5058aa9f17d3f16f43e4b85d92895dda4bc2e18015d1175331b88ac3f680ae6