רש״ש על משנה זבים · פרק 5 · משנה 10

בהרע"ב כל הני במשא בלבד מטמאין בגדים כו'. תיבות כל הני הוסיף על דברי הר"ש וגרע. דכל הני דחשיב לבד מנבלה ומרכב א"מ במשא כלל כדאיתא בריש כלים:

תוי"ט ד"ה כל הנוגע בסופו. ומשני לה שפיר דכללא דר"י כו'. הן הרמב"ם לא יישב רק שלא תהא סתירה לזה מכללא דר"י אבל קושיית הכ"מ שדבר זה סותר א"ע דכיון דקי"ל דאין כלי מיטמא אלא מאה"ט והוא מטמא בגדים ע"כ דין אה"ט יש לו בזמן התעסקו בהם וא"כ יש לו לטמא אוכלין להיות ראשונים ככל אה"ט. אבל לי י"ל בהא דאמרי' בזבחים (קה ב') גבי נבלת עוף טהור כל היכא דא"מ אדם במגע אין מונין בו ראשון ושני. וע"כ ר"ל דעיקרו ושרשו אשר ממנו התחלת הטומאה א"מ אדם. דהא איכא כל הני דחשיב במ"ו ז' ח' דא"מ אדם ואעפ"כ מטמאין שנים ופוסלין א' וכן כלים הנוגעין בזב שא"מ אפי' כלים אפ"ה מטמאין ב' ופוסלים א' כמו שהביא התוי"ט בר"פ. ולכן פרים הנשרפין שהן בעצמן א"מ אדם במגע אין מונין בהמתעסקים ראשון ושני. אולם לפ"ז יקשה מהאוכל נבלת עוף הטהור דמשנה ט'. ומזה יקשה גם להגמ' הנ"ל. וע"כ צ"ל דפי' כל היכא דא"מ אדם היינו דלא משכחת ביה טומאה שתטמא אדם משא"כ כל הני משכחת בהו טומאה שתטמא אדם: