המעלה פירותיו לגג. מפני הכנימה. וירד עליהם טל. אינם בכי יותן. אם נתכוין לכך. הרי זה בכי יותן. העלן חרש שוטה וקטן. אף על פי שחשב שירד עליהן הטל. אינן בכי יותן. שיש להן מעשה. ואין להן מחשבה:
קריאה במקור
משנה מכשירין · פרק 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
המעלה את האגודות ואת הקציעות. ואת השום. לגג. בשביל שימתינו. אינן בכי יותן. כל האגודות של בית השוקים. טמאין. ר' יהודה מטהר בלחים. אמר רבי מאיר וכי מפני מה טימאו אלא מפני משקה הפה. כל הקמחין והסלתות של בית השוקים טמאים. החילקה הטרגיס והטסגי טמאים בכל מקום:
כל הביצים בחזקת טהרה חוץ משל מוכרי משקה. ואם היו מוכרין עמהן פירות יבשים טהורות. כל הדגים בחזקת טומאה. רבי יהודה אומר חתיכת אלתות. ודג המצרי הבא בקופה. וקוליס האספנין. הרי אלו בחזקת טהרה. כל הציר בחזקת טומאה. ועל כולם עם הארץ נאמן לומר טהורים הן. חוץ משל דגה. מפני שהן מפקידין אותה אצל עם הארץ. ר' אליעזר בן יעקב אומר ציר טהור שנפל לתוכו מים כל שהן טמא:
שבעה משקין הן. הטל. והמים. היין והשמן. והדם. והחלב. ודבש דבורים. דבש צרעים טהור. ומותר באכילה:
תולדות למים. היוצאין מן העין. מן האוזן. מן החוטם. מן הפה. מי רגלים בין גדולים בין קטנים. לדעתו ושלא לדעתו. תולדות לדם. דם שחיטה בבהמה ובחיה ובעופות הטהורים. ודם הקזה לשתיה. מי חלב כחלב. והמוחל כשמן. שאין המוחל יוצא מידי שמן. דברי ר' שמעון. ר' מאיר אומר אף על פי שאין עמו שמן. דם השרץ כבשרו. מטמא ואינו מכשיר. ואין לנו כיוצא בו:
אלו מטמאין ומכשירין. זובו של זב. ורוקו. ושכבת זרעו. ומימי רגליו. ורביעית מן המת. ודם הנדה. ר' אליעזר אומר שכבת זרע אינה מכשרת. ר' אלעזר בן עזריה אומר דם הנדה אינו מכשיר. ר' שמעון אומר דם המת אינו מכשיר. ואם נפל על הדלעת גורדה והיא טהורה:
אלו לא מטמאין ולא מכשירין. הזיעה. והליחה סרוחה. והראי. והדם היוצא עמהם. ומשקה בן שמונה. רבי יוסי אומר חוץ מדמו. והשותה מי טבריה. אף על פי שיוצאין נקיים. דם שחיטה בבהמה. בחיה. ובעופות. הטמאים. ודם הקזה לרפואה. ר' אליעזר מטמא באלו. רבי שמעון בן אלעזר אומר חלב הזכר טהור:
חלב האשה מטמא לרצון ושלא לרצון. וחלב הבהמה אינו מטמא אלא לרצון. אמר ר' עקיבא קל וחומר הדברים. מה אם חלב האשה שאינו מיוחד אלא לקטנים. מטמא לרצון ושלא לרצון. חלב הבהמה שהוא מיוחד לקטנים ולגדולים אינו דין שיטמא לרצון ושלא לרצון. אמרו לו לא. אם טמא חלב האשה שלא לרצון. שדם מגפתה טמא. יטמא חלב הבהמה שלא לרצון שדם מגפתה טהור. אמר להם מחמיר אני בחלב מבדם. שהחולב לרפואה טמא והמקיז לרפואה טהור. אמרו לו סלי זיתים וענבים יוכיחו. שהמשקים היוצאין מהן לרצון טמאים. ושלא לרצון טהורים. אמר להן לא. לא אמרתם בסלי זיתים וענבים שתחלתן אוכל. וסופן משקה. תאמרו בחלב שתחלתו וסופו משקה. עד כאן היתה תשובה. אמר ר' שמעון מכאן ואילך היינו משיבין לפניו מי גשמים יוכיחו. שתחלתן וסופן משקה ואינן מטמאין אלא לרצון. אמר לנו לא אם אמרתם במי גשמים שאינן רובן לאדם אלא לארצות ולאילנות. ורוב החלב לאדם.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Mishnah, ed. Romm, Vilna 1913
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001741739
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c59010700a38e0d06a503356831e5ccde20c211f72b3ab014b7ee0efae5b46a8