לחם שמים על משנה בבא מציעא · פרק 3 · משנה 7

המפקיד פירות כו' ה"ז יוציא לו חסרונות עמ"ש בס"ד במו"ק ח"מ (סרצ"ב) דאע"ג דלהר"מ מתוקמא מתני' בעבר וערבן דווקא. אינו מוכרח אטו ברשיעי עסקינן. אלא הכא במאי עסקינן. בידוע שאין פירות הללו משלו. אלא שלקחן או שנתנו לו במתנה. דכה"ג רשאי לערבן לכתחלה. דמידי הוא טעמא דמתני' דלעיל. אלא משום שאדם רוצה בקב שלו. והך מתני' דהכא שבקה דמוקמא נפשה. בגוונא דמצי לערבן. וה"ה למכרן. אם רואה שמתחסרין והולכין. אפילו אינו יותר מכדי חסרונן. ועמש"ל בס"ד. וראיתי בקרמ"ז שהקשה על הרע"ב מאי דוחקיה דמוקי למתני' כברייתא. דערב עם פירותיו. וז"ל. וק"ל מאי דוחקיה לאוקמי מתני' ברשע שמערב כו' ונסתפק בלי חשבון. הלא עיקר דמתני' לאשמועינן שעורי החסרונות. וה"מ לאשמועין בסתם מפקיד פירות אצל חברו. שאם פחתו. כך וכך הוא טבע העולם ע"כ.

והנה לראשונה כבר ראית דהר"מ ודאי מוקי למתני' בעבר וערבן. כמש"ל בס"ד. ואטו ברשיעי עסקינן. לא היא. אלא כדלעיל.

ואמנם מש"כ. וה"מ לאשמועינן כו'.

דברי תימה הם. למאי הילכתא. לישמעינן כה"ג. כיון דבלא ערבן. אומר לו הרי שלך לפניך.

ולאורז קלוף. אבל שאינו קלוף. דינו כזרע פשתן. ותנא דידן תני ושייר.

ולזרע פשתן בגבעולים. אבל בקלוף. לא הודיעו שיעור חסרונו.

הכל לפי הזמן לכל שנה יניח לו כך. וצ"ע שבהמשך הזמן נמצא זה חסר הכל. וינח נקי זה מפקדונו. והרי בכוסמין וזרע פשתן. בעשר שנים אין לזה אצלו כלום. אפילו הפקיד בידו כמות רב מחד.

וכי מה אכפת לעכברים א"ל הרבה אובדות מהן כו' פרשו תו' לדברי רי"ב קאמרי. דלית ליה טעמא דהירושלמי. דמייתי אליבא דרבנן.